שני המכתבים הבאים הם אוטנטיים. הם נכתבו על ידי בני נוער בגילאים שונים. הרב אלישע אבינר מגיש להורים חומר למחשבה על ההתמודדות שמציבה רשת האינטרנט לבני נוער ועל תפקידנו לסייע להם.

שני המכתבים הבאים הם אוטנטיים. הם נכתבו על ידי נערים בגילאים שונים. זהו חומר מחשבה להורים.

מכתב א' – "אני חייב לציין שאני מתבייש לכתוב לך את המכתב הזה, אבל הרגשתי שאני חייב לספר למישהו ולא העזתי לספר לאף אדם שאני מכיר, אז שלחתי לך את המכתב דרך האתר של… כדי שלא יזהו אותי.

אני נער בן 17 הלומד בישיבה תיכונית. לפני בערך חודשיים הייתי לבד בבית ותוך כדי כך נכנסתי לאינטרנט. בהתחלה סתם גלשתי, אבל לאחר קצת זמן לא התגברתי על עצמי ונכנסתי לאתר פורנוגרפי. למרות הידיעה שהדבר הזה אסור, לא הצלחתי להתגבר על עצמי והמשכתי לגלוש באתר במשך כשעה. בסופו של דבר, לאחר שהצלחתי לצאת מהאתר (וגם זה מהפחד שההורים שלי יחזרו…) לא יכולתי לסבול את עצמי ואמרתי לעצמי שבחיים אני לא אעשה את זה שוב, לא משנה מה יקרה. ובשיא הרצינות באמת הרגשתי רע כמה ימים…

אבל למרות כל ההבטחות שנתתי לעצמי וכל מה שהצטערתי, לא התגברתי על עצמי ונכנסתי לאותו אתר לפני כחודש. ושוב פעם אותו הדבר… נשבעתי לעצמי לא לעשות את זה שוב, וכל פעם בתפילה – בעת אמירת 'תחנון' – כיוונתי על זה, וקיבלתי על עצמי שבחיים לא עוד פעם.

אבל אתמול שוב… ואני רוצה להגיד לך שנמאס לי מזה. אני כבר מתבייש מעצמי ואני אפילו לא מעיז לבקש על זה סליחה, ואני מאמין שבעתיד הלא רחוק זה יקרה לי שוב ואין לי כוח לזה. כי אני יודע שבאמת אסור להיכנס לאתרים כאלה אבל אני לא מאמין שאצליח להתגבר על עצמי.

אני מבקש שהתשובה שהרב יחזיר לי לא תהיה בסגנון: "אם תאמין שלא תעשה את זה שוב, זה יעבוד", כי אני כבר לא סומך על עצמי. ולמרות שאני מקווה שזה לא יקרה לי שוב, אני מפחד שזה כן יקרה.

אני גם מבקש שהתשובה לא תהיה שאפשר להתחבר לאינטרנט נקי, בגלל שאני לא רוצה לספר את זה להורים שלי, שאז הם יתחילו לשאול אותי: מה אכפת לי עכשיו? מה קרה? למה ומדוע…

חוץ מזה אני מרגיש בושה ענקית על זה שאני לא מתגבר על עצמי. אבל למרות כל זה, אני מרגיש יותר בושה בגלל שהפעם זה פחות הפריע לי מהפעמים הקודמות שנכנסתי. וזה כנראה בגלל שהתרגלתי וזה כבר לא מזיז לי לראות מה שראיתי באתר הזה…".

מכתב ב' – "יש לי בעיה מאוד גדולה. זה מספר חודשים יצר הרע שלי השתלט עלי ואני נכנס לאתרים שלא כאן המקום לפרטם. אני כל פעם מנסה לנדור נדרים (להתרחק מהמחשב לשלושה שבועות וכדו'), אבל לאחר שתקופת הנדר מסתיימת אני שוב חוטא. בשבט שלי (אני בן 13) אני נחשב בין הילדים היותר טובים (מבחינה דתית), ופעמים רבות אני מרגיש שאני מרמה אותם. איך אני יכול לפתור את הבעיה שלי בלי לערב אף אחד שמכיר אותי?"*.

* לנערים ששלחו את המכתבים צריך לענות שאנו מאמינים שדרכי תשובה פתוחים בפני כל מי שמבקש לשוב באמת ובתמים אל ה'. אנו מאמינים שאדם שנלכד בחטא מסוגל להיחלץ ממנו, אנו מאמינים שיש די כוחות באדם להתגבר על יצריו. הקול הקורא המובא בהמשך למכתבי הנערים מופנה אל ההורים ומדריך אותם כיצד למנוע מראש את המכשלה.