גילינו שבננו, נער בן 14, תלמיד ישיבה תיכונית, משוטט באתרים פורנוגראפיים. אנו נבוכים. כיצד להגיב? הרב אלישע אבינר מציג שאלות שונות של הורים שגילו שבנם נחשף לתכנים לא צנועים ברשת ומציע גישה חינוכית להתמודדות עם התופעה.

א. שאלה של הורים. גילינו שבננו, נער בן 14, תלמיד ישיבה תיכונית, משוטט באתרים פורנוגראפיים. אנו נבוכים. כיצד להגיב?

ב. שאלה של אימא. היום התברר לי שבני, שהוא תלמיד ישיבה ומדריך בתנועת נוער, צפה בתמונות אסורות באינטרנט הנמצא בבית ומשמש אותנו לצורך לימודים. הבוקר אמרתי לו שאני מתכוונת לשוחח איתו שיחה אישית על כך. הוא כנראה הבין מהי מטרת השיחה. האמינו לי, אני בושה, נכלמת ומאוכזבת. הבן המקסים, הנהדר, המדריך, המעולה שלי – צופה בתמונות כאלו! מה עושים, בבקשה? איך משוחחים מבלי לפגוע? איך עוזרים?

תשובה: שאלות בנוסח זה או דומה נשאלות על ידי הורים שמגלים יום אחד – למרבה הפתעתם – שבנם החמוד, התמים והצדיק, גולש באתרים קלוקלים (אתרי זימה ואלימות מן הסוג הגרוע ביותר). אחרי חלוף ההלם הראשוני, אחרי ההתגברות על תחושת התסכול והאכזבה, מבקשים ההורים להגיב. אבל כיצד מגיבים?

יש הורים שנועלים את האינטרנט בסיסמה או מנתקים אותו כליל. יש אחרים שנזכרים ששמעו בעבר שקיימות תוכנות סינון מצוינות החוסמות את הגישה לאתרים הקלוקלים, לכן מזדרזים להתחבר לאינטרנט כשר. קם הבן בוקר אחד ומגלה שהאינטרנט נעול או ברמת סינון גבוהה, ומעתה אין לו גישה לאתרים הקלוקלים שהוא גלש בהם רק אתמול.

למרות שחובה בכל בית להתקין תוכנת סינון, ויפה שעה אחת קודם, תגובה מעין זו שתוארה לעיל נותנת פיתרון חינוכי חלקי בלבד. אין חינוך בשיטת "זבנג וגמרנו" (לפעמים, "תגובת מחץ" לא רק שאיננה מועילה אלא אף מזיקה). מדוע?

א. התקנת תוכנת סינון היא פעולת מנע, ולכן השפעתה היא רק כלפי העתיד: מכאן ולהבא לא יוכל הבן לגלוש באתרים קלוקלים. אבל אין בכך מרפא לנזקים הנפשיים שכבר נגרמו. הגלישה באתרים קלוקלים כבר הספיקה לזהם את נפש הנער. כאורך תקופת הגלישה בהם, כך עומק הזדהמות הנפש. נערות ונערים רבים מדווחים שגם לאחר שהצליחו להשתחרר מהרגלם לגלוש באתרים הקלוקלים, המשיכו התמונות שהם ראו באינטרנט לרדוף אחריהם תקופה ארוכה. הם חלמו עליהן בלילה, והרהרו בהן בהקיץ. יש שדיווחו על אותה תופעה לאחר גלישה אחת בלבד באתר זימה! התגובה החינוכית צריכה לטפל גם בעבר. בלשון אחרת: חזרה בתשובה כוללת לא רק את ההווה ואת העתיד אלא גם את העבר!

ב. אין כל ספק שהנער מלא בושה על מעשיו. הוא מתבייש ממעשיו לא בגלל שהוריו חשפו אותם אלא מהרגע הראשון שהוא גלש באתרי זימה הוא התבייש ממעשיו. הוא לא היה מעוניין לגלוש באתרים קלוקלים, אבל היצר פיתה אותו והוא לא עמד בפניו. הוא בכה בלילה והתייסר ביום, וייחל לרגע שזה ייפסק. הוא מאוכזב מעצמו יותר ממה שהוריו מאוכזבים ממנו. הוא זקוק לשיקום בטחונו העצמי ולהחזרת האמון בעצמו. הוא חווה במלוא חריפותה את הדרכת חז"ל "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" (אבות ב ה). צעד קטן מבדיל בין הדרכה זו לבין ייאוש. לכן, במקביל לשמיעת תוכחה קשה, זקוק הנער גם ליד מלטפת, לתמיכה ולעידוד, לאמפתיה, על מנת שיתעורר הטוב שבתוכו ויגבר על הרע.

ג. הבושה הגדולה עלולה להביא את הנער להסתגרות. יש נערים, שלאחר שנחשף סודם על ידי הוריהם, מתעטפים בשתיקה ומנתקים מהם מגע. אין להם די כוחות נפש להתמודד עם הבושה, אין להם כוח להרים את הראש ולהביט בעיני ההורים.

לכן, ניתוק האינטרנט או התקנת תוכנת סינון נותנים מענה חלקי בלבד. לא נכון להתחיל בהם. לא נכון להפתיע את הנער על ידי צעדים מעשיים דרסטיים. הוא אינו גנב או רוצח שצריך לעצור אותו תיכף ומיד בכוח על מנת למנוע את הפשע הבא. הוא איננו פצצה מתקתקת.

השלב הראשון הוא לפתוח איתו בשיחה גלויה. לא להתנפל עליו בצעקות רמות ולא לקיים משפט שדה אלא לפתוח איתו בשיחה גלויה "בגובה העיניים". הנחת העבודה היא שהנער יודע שמה שהוא עשה אסור בתכלית האיסור, לכן אין כל צורך להשתמש במליצות חריפות לתיאור חומרת העבירה. הוא יודע. אם כן על מה לדבר? לשאול אותו מה הוא חש, והאם הוא רוצה לצאת מזה. אם הוא מביע רצון לצאת מזה, סבב השאלות הבא יתמקד בשאלה: כיצד? מה עשוי לעזור לו?

ההורים לא צריכים לכפות עליו פתרון אלא לבקש ממנו שהוא יציג פתרון, ולהציע לו עזרה ביישום ההצעות שהוא העלה. לחלופין, להציג בפניו מספר הצעות שונות ולקבל את הסכמתו על אחת מהן.

גישה זו, המתרחקת מכפייה, איננה נובעת מעמדה מתירנית או מסובלנות אידיאולוגית. אם בסופו של דבר לא יסכים הנער לשתף פעולה עם הוריו, עליהם להתקין לו אינטרנט מסונן על אפו ועל חמתו כדי למנוע את המשך התדרדרותו. חובתנו החינוכית היא לחסום את הרע בפני ילדינו. אבל, לכתחילה אנו מעוניינים שהנער יעבור תהליך של תשובה מרצון על מנת לרפא את נפשו. אם הפתרון נכפה עליו, והוא איננו שותף אליו, חסר מימד מרכזי בחזרה בתשובה, בתיקון הפנימי, בהתהפכות מרע לטוב. לעומת זאת, אם הוא יבחר מרצון בפתרון ויזדהה איתו, יש בכך מימד אקטיבי של תיקון. גם אם ההצעה שנתקבלה היא חסימת אתרים שליליים, עצם ההתקנה היא אקטיבית.

בשיחה גלויה עם הנער גם ניתן להגיע לבירור עמוק ולנסות לנתח איתו מה הביא אותו לגלוש באתרים מסוג זה (היגררות, חולשה יצרית, תהליך ההתבגרות, טעות השקפתית) ולסייע לו לרכוש כלים חיוניים להתגבר בעתיד על חולשותיו.

לא די ב"סור מרע" אלא יש גם צורך ב"עשה טוב":

א. הפסקת הגלישה באתרים קלוקלים איננה סוף פסוק. היא מותירה את הנער עם וואקום שאותו הוא צריך למלא. סיפוק היצר היה חלק אינטגראלי מאורח חייו. עתה, לא רק שנותר לו זמן פנוי שהוא צריך למלא בפעילות אלא גם נותרו לו כוחות נפש פנויים שיש לנתבם לאפיקים חיוביים.

ב. ובכלל, כל מי שחוזר בתשובה איננו רוצה להסתפק בהתרחקות מהרע, אלא הוא מבקש להרגיש שחל שינוי לטובה בדרכו בחיים. הוא מעוניין להרגיש התקדמות. על כן נכון לסייע לנער למצוא אתגר חיובי המתאים לו (לימוד תורה או גמילות חסד, מעורבות חברתית וכדומה).

ג. מיותר לציין שבהזדמנות זו כדאי לברר עם הנער כיצד רצוי לנצל את האינטרנט לברכה ולכוון אותו לאתרים חיוביים. צריך להציע לו אלטרנטיבות חיוביות משמעותיות באינטרנט.

אם השיחה תתנהל בצורה גלויה, עשוי להתברר שהבן גולש מזה זמן רב באתרים קלוקלים ובכל פעם הוא שוהה בהם שעות רבות. יש לבדוק בזהירות האם הנער נגוע בהתמכרות. במקרה זה, מתבקשת התייעצות עם גורם מקצועי. כמו כן, ההורים עשויים לשמוע מבנם שהוא מתקשה להפסיק לגלוש באתרים בלתי צנועים מפני שהגלישה בהם ממלאת אצלו צורך נפשי. גם במקרה זה מתבקשת התייעצות עם גורם מקצועי.

עד כה התייחסנו להיבט הנפשי. אבל יש גם היבט רוחני. הנער ראה מה שראה והתעוותה אצלו ההבנה הנכונה של הזוגיוּת ושל יחסי האישוּת. יש לכך השלכות חמורות על עתיד בנין המשפחה שלו, החל מהשלב של חיפוש בת זוג וכלה בשלב של בנין הקשר המלא איתה. החשש קיים באותה מידה ביחס לנערה שגלשה באתרים מסוג זה. ההשפעה השלילית שונה מנער לנער. אצל אחד זה עלול לעורר פנטזיות ואצל אחר סלידה (לדוגמה, קטע מתוך מכתב: "אני בת 20, בגיל שכבר מתחילים לחפש… ופעם אחת כששוטטתי באינטרנט קפץ אחד מאותם האתרים הלא צנועים… בקיצור הספקתי לראות הרבה מאוד לפני שסגרתי את זה… למרות שאני יודעת שהאינטרנט סתם הופך את זה לזול ומגעיל, ושבעצם יחסי אישוּת הם דבר טהור ביהדות כאשר הם מתקיימים על פי ההלכה… אבל אני לא מצליחה להשתחרר ממה שראיתי").

תחילה, צריך להסביר לנער/ה שמה שמראים באתרים הללו איננו התנהגות נורמאלית אלא סטיות נוראיות. זהו עיוות של המציאות. זהו "סרט" קלוקל ולא החיים הממשיים. במקביל חייבים ללמד את הנער פרק בחיי המשפחה בישראל, להסביר לו מהי קדושת המשפחה, כיצד היא נבנית וכיצד היא מתנהלת. בדרך כלל אנו נמנעים מכך מטעמי צניעות (בצדק או שלא בצדק), אבל לאחר שהשקפתו על טיב הקשר בין המינים השתבשה לחלוטין, אין לנו כל ברירה: צריך לפרוש בפניו את היריעה וליישר את הקמטים. זהו חלק מהריפוי הרוחני.

שאלה: במקרה השכיח שהורים מגלים שבנם משוטט באתרים מקולקלים, אולי עדיף שההורים יימנעו מלשוחח איתו ולא יגלו לו שהם חשפו את התנהגותו הקלוקלת, על מנת למנוע ממנו בושה גדולה. הבושה עלולה להחליש אותו, לעכב את התהליך התגברותו על יצרו ואף לגרום לו התדרדרות נוספת. ועוד, האין חשש שבעקבות הגילוי ייווצר מתח מזיק בין הבן להוריו?! האין חשש שהנער יפסיק להרגיש בנוח בביתו. לכן, רצוי שלא ייוודע לנער שהוריו חשפו את מעשיו, מפני שהנזק גדול מהרווח. סביר להניח שהנער איננו מעוניין להמשיך לגלוש באתרים קלוקלים, הוא אף מתייסר מכך אבל יצרו התגבר עליו והוא לא הצליח להיחלץ ממנו. הוא איננו זקוק להסברים ולשיחות מוסר. מספיק לסייע לו בדרך עקיפה, לתת לו כלים, והוא כבר ייצא מזה לבד. על כן, הדרך המומלצת היא שההורים יתקינו מיוזמתם אינטרנט כשר בבית. הם ינמקו את צעדם בדרך כשלהי (עדיף לחפש הסבר יצירתי ומשכנע מדוע גמלה אצלם ההחלטה להתקין אינטרנט מסונן דווקא בעיתוי זה. וזאת על מנת שהבן שלא יחשוד שהוריו חשפו את מעשיו). בכך ישיג הנער את מבוקשו בלא שהוא נאלץ לעבור מסלול המביא עליו בושה גדולה. הנער יודה להוריו מקרב לב.

לחילופין (או כתוספת), ניתן לערב גורם שלישי "ניטראלי" שאיננו "מאיים" על הנער, כגון מדריך בתנועת הנוער. ניתן להכניס את המדריך בסוד הענין ולבקש ממנו לנהל איתו שיחה "תמימה" על נושא הגלישה באינטרנט עד שישכנע אותו ויעורר אותו לתשובה.

תשובה: שאלה זו היא כבדת משקל ונוגעת לטיב מערכת היחסים בין ההורים לילדיהם. היא איננה ממוקדת דווקא במשברים החינוכיים והמוסריים הנובעים מגלישה באינטרנט. השאלה היא כיצד צריכה להתנהל התקשורת בין הורים לילדים. האם צריכה להתנהל ביניהם תקשורת גלויה ו"שקופה" גם בגיל ההתבגרות והלאה, או שמא עדיף שההורים יתפסו מרחק ויעמדו רק ברקע. אמנם הם ימשיכו לנסות להשפיע על הנער אבל רק מרחוק בדרכים עקיפות. זהו לב לבה של דילמה זו.

הפתרון הוא כמובן דרך האמצע. התערבות ישירה וגסה באורח חייו של הנער ופלישה מתמדת לתוך האינטימיות שהוא מבקש לבנות לעצמו בגיל ההתבגרות, יזיקו להתפתחותו הנפשית ויערערו את היחסים החמים שצריכים לשרור בינו להוריו. ספק אם ההורים ישיגו תוצאות חינוכיות רצויות, לעומת זאת מתח לא בריא ייווצר ללא כל ספק עד כדי חשש לנתק. על חששות אלו רגילים אנו לשמוע מפי מחנכים ואנשי מקצוע בתחום הנפש.

אבל לעיתים קיים חשש הפוך: פחד מוגזם של ההורים להתערב, חשש לתקשר איתו גלויות פן ישרטו את נפשו. ההורים משקיפים עליו מבחוץ אבל נרתעים מלהגיב ומלפעול. בדרך זו, הופכים ההורים לדמויות בלתי רלוונטיות בעולמו הרוחני והנפשי של הנער. תופעה זו שכיחה בחברה המודרנית. פחד מוגזם השתלט עליה, הפוגע במערכת היחסים בין הורים לילדים. חייבת להתנהל תקשורת שקופה בין ההורים לילדיהם, בכל הגילאים, כולל בגיל ההתבגרות. גם בגיל ההתבגרות זקוק הבן להוריו, להכוונתם ולהדרכתם, ולהיחשף לסולם הערכים שלהם. הורים נבונים צריכים לשקול מתי להתערב ומתי לא, מתי לתת לנער להתמודד לבד עם קשייו, ומתי להיכנס איתו בשיחה על מנת להגיש לו עזרה. כשם שעודף התערבות פסול, כך חוסר התערבות פסול.

ובחזרה להורים שגילו שבנם גולש באתרי זימה. האין זה טבעי שהורים יתערבו על מנת לסייע לבנם להיחלץ ממצוקותיו הנפשיות? בשעה שהבן מתייסר כיצד ייתכן שהוריו נרתעים מלהגיש לו עזרה?! זהו פחד שלילי. עלינו לזכור שהבן זקוק עכשיו לא רק לתוכחה גלויה על נפילותיו אלא גם לחיזוק, לעידוד, לתמיכה, לחום. לעיתים הוא זקוק אף לליווי צמוד. מי יכול להעניק לו את כל זה אם לא הוריו? המדריך בסניף או בפנימייה אינם יכולים לבוא במקום הורים. הם אינם מנוסים דיים ואינם יכולים להחליף את הפונקציה ההורית. רק במקרים שמרגישים ההורים שערוץ התקשורת בינם לבנם חסום לגמרי עד כדי נתק, נכון ורצוי לערב גורם שלישי, כמו מדריך או חבר טוב.

וביחס לבּוּשה שעלולה להעיב על היחסים בין הבן להוריו – אין ספק בכך שהבן יתבייש, זוהי תגובה טבעית. אבל, היא לא חייבת להוביל להתדרדרות ביחסים. זה תלוי באופי תגובת ההורים, בתוכנה ובסגנונה. אם ההורים יגלו אמפטיה כלפי הבן וישדרו לו מסר אופטימי, ולא רק ביקורתי, אין סכנה להרעת היחסים איתו.

יש הסבורים שהמענה החינוכי הוא לבייש את הבן על מנת לזעזע אותו. זה מיותר לחלוטין, מפני שבין כה וכה הוא מתבייש. בדרך כלל הוא לא זקוק למוסר ולשכנוע אלא להגשת עזרה ולהכוונה.

סיכום: מהי התגובה הרצוייה של הורה שמגלה שבנו גולש באתרים קלוקלים?

א. לא נכון להפתיע את הבן על ידי נעילת האינטרנט או מעבר לאינטרנט מסונן מבלי ידיעתו. למרות שחיבור לאינטרנט כשר הוא חובה גמורה, ויפה שעה אחת קודם, אין להפתיע את הבן אלא לשתף אותו בתהליך. תגובה חד-צדדית של ההורים עשויה (אולי) למנוע את המשך התפשטות הנגע אבל לא לרפא אותו. רק כאשר הבן יהיה מעורב בתהליך הריפוי יש סיכוי שהוא יצליח לתקן את הנזקים הנפשיים של העבר. לא די שההורים חוזרים בתשובה ומתקינים אינטרנט מסונן, אלא צריך שהבן יתרצה בחזרה בתשובה הזו וייקח בה חלק פעיל.

ב. לכן, נכון לפתוח איתו בשיחה גלויה, לשאול אותו מה הוא חש והאם הוא רוצה לצאת מזה. אם הוא מגלה רצון כן, נשאל אותו: "באיזו דרך אתה מבקש לצאת מזה, מה זה יועיל לך?". ההורים אינם צריכים לכפות עליו פיתרון כלשהו אלא לעזור לו ליישם את הפתרונות שהוא מעלה בעצמו, ולחלופין להציע לו מספר הצעות לבחירה. לדוגמה: אפשר להציע לו להתחבר לספק אינטרנט מסונן. סביר להניח שהנער יסכים ואף ישמח בהצעה.

ג. כמו כן, צריך לחפש אפיקים של "עשה טוב": תוספת עשייה חיובית על מנת למלא את הזמן ואת כוחות הנפש שהתפנו. כניסה לאתגר חיובי חדש היא תשובה מעולה. את עיוות מושגי הזוגיות, שנגרם על ידי צפייה באתרים קלוקלים, יש לתקן על ידי התייחסות מפורשת לנושא מתוך גישה חינוכית ותורנית בריאה.

ד. כמובן, גם אם אין הנער משתף פעולה, חייבים להתחבר לאינטרנט מסונן, כדי למנוע את המשך הנזק הנפשי.