האינטרנט הפך את המידע העולמי וכל המצוי בעולם לזמין יותר. הכל יותר קרוב ויותר נגיש – הטוב והרע, הקדושה והטומאה, החכמה וההבל, הברכה והקללה. גם אתרים של מידע חיוני להצלת חיים ושל ידיעות מדעיות להכרת העולם וגם אתרים המציגים פורנוגרפיה לראווה – פתוחים לכל גולש. הרב אלישע אבינר מציג שלוש דרכי התמודדות עם רשת האינטרנט.
האינטרנט הפך את המידע העולמי וכל המצוי בעולם לזמין יותר. הכל יותר קרוב ויותר נגיש – הטוב והרע, הקדושה והטומאה, החכמה וההבל, הברכה והקללה. גם אתרים של מידע חיוני להצלת חיים ושל ידיעות מדעיות להכרת העולם וגם אתרים המציגים פורנוגרפיה לראווה – פתוחים לכל גולש. באינטרנט, הקִרבה בין הררי החכמה לתהומות הטומאה היא מדהימה, המרחק הגיאוגרפי ביניהם הוא כחוט השערה, והמעבר ביניהם הוא כהרף עין, בלחיצת כפתור. לכן, האינטרנט מציב אתגר רציני בפני החברה האנושית.
"החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל יט).
מפרש הרמב"ן (שם):
"להגיד להם כי שני הדרכים בידם, וברשותם ללכת באשר יחפצו בה, ואין מונע ומעכב בידם לא מן התחתונים ולא מן העליונים".
יש הטוענים שהאינטרנט מעמיד בפני האדם המודרני את אחד ממבחני הבחירה חופשית הקשים ביותר בתולדות האנושות. האדם מסוגל לעמוד בו? כן, בכל דור נבחנת החברה האנושית במבחן חדש של בחירה חופשית. אבל אנו מאמינים ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע"ז ג א), כלומר, אין הקב"ה מכשיל את בריותיו. האתגרים שה' מזמן לאדם גזוּרים לפי מידותיו (של האדם) ואינם חורגים מיכולותיו. ובכלל זה גם האתגרים הנובעים מהאפשרויות החדשות שהקִדמה הטכנולוגית יוצרת, מפני שהִקדמה הטכנולוגית גם היא נתונה לפיקוחה של ההשגחה האלוקית. אנו מאמינים שחידושי הטכנולוגיה הגדולים אינם פרי המקרה והמזדמן, אלא תוצר מכוּון של ההשגחה האלוקית העליונה. ההשגחה האלוקית, המלווה את תולדות האדם ותרבותו, מקיפה גם את תולדות המדעים והטכנולוגיה.
"יש משקל מיוחד לכל רעיון ומחשבה לזמן לידתו ופעולתו, באין שום מקרה והזדמנות בלתי מכוּונת כלל" (אגרות הראי"ה, צא).
כל תגלית מדעית מופיעה בעולם בעיתוי מתאים, כאשר האנושות כבר מסוגלת להתמודד איתה בהיבט המוסרי, לנתב אותה לאפיקים חיוביים ולהפיק ממנה ברכה.
נוסף למבט האמוני וההשקפתי על השימוש באינטרנט ועל מבחן הבחירה החופשית שהוא מזמן לאדם, קיימת גם הדרכה מתוך מבט חינוכי. המספר העצום של בקשות לעזרה מצד בני נוער אשר גולשים באתרי זימה ואינם מצליחים לגמול את עצמם מהם, מעיד שהכִישלון מצוי וקרוב. הפניות באות גם מבני נוער "טובים" המתביישים במעשיהם ומייחלים לתשובה ולתיקון. הוסף עליהם נערים רבים המכוּרים לאתרי זימה וחוששים לפנות לעזרה, והוסף עליהם רבים אשר נכשלים רק לעיתים מזומנות ולכן אינם פונים לעזרה, והרי לך תופעה קלוקלת בעלת ממדים רחבים המחייבת התמודדות חינוכית.
קיימים שלושה דרכי התמודדות:
א. ההתמודדות הראשונה היא חינוכית: מסירת מידע לתלמידים על האינטרנט, תיאור מפורט של מעלותיו וחסרונותיו, הרחבת הדיבור על נזקיו, על השפעותיו השליליות הקרובות והרחוקות, חינוך לגלישה נבונה (אתרים, משך זמן הגלישה) ולניצול חיובי של האינטרנט.
אבל אין להסתפק בכך. דרושות גם פעולות מעשיות המרחיקות את הילד/הנער מהרע.
ב. ההתמודדות השנייה היא בבחינת סור מרע: שימוש בתוכנות מינון וסינון.
מינון – הגבלת זמן הגלישה במחשב ובכל המכשירים החכמים שמאפשרים גישה לאינטרנט. הגבלת הזמן היא חיונית על מנת לצמצם את היקף החשיפה לתרבות הבידור. לא די בהתקנת חסימה לאתרים שליליים, נדרשת גם הגבלת זמן הגלישה. הגישה החינוכית הרצויה היא לנהל דיון עם הילד/הנער על השימוש באינטרנט ולהגיע איתו לידי הסכמה על היקף שעות גלישה. אם הילד/הנער איננו עומד בסיכום, צריך להתקין במחשב ובאייפון תוכנה המגבילה את זמן הגלישה.
סינון אתרים – חסימת הגלישה לאתרים שליליים, ובכלל זה גם לאתרים של תרבות פנאי זולה ונמוכה (ולא רק אתרים פורנוגראפיים). אמצעי ההגנה הנפוץ הוא השימוש במסננים וחסמים שמונעים את הכניסה לאתרים אסורים. זוהי העצה היותר טובה, למרות שגם המסננים האמינים אינם חסינים מפני טעויות. יתירה מזו, מי ש"יתעקש" לחפש את הרע, אלפי דרכים לפניו. אין לנו עצה כיצד לחסום לחלוטין את הדרך אל הרע. המטרה שלנו היא לצמצם ככל האפשר את מידת הנגישות והזמינות אל הרע, במטרה לסייע למי שמחפש את הטוב לבל ימעד בטעות ויפול שבי בפני הרע.
יש הורים שמיישמים את הפתרון באופן חלקי. הם מתקינים את תוכנת הסינון על המחשב הביתי אבל שוכחים להתקין אותה על הסלולרי ועל יתר המכשירים החכמים. אבל יש הורים שעדיין לא הפנימו את הצורך בתוכנת סינון ומסרבים להתקין אותה אפילו על המחשב הביתי. הם מאמינים בילדים שלהם, הם מאמינים ביכולתם לעמוד בפיתויים, הם מתנגדים עקרונית לכל צנזורה אפילו מרצון, הם מתנגדים לחינוך שאיננו צומח מבפנים אלא נכפה מבחוץ.
אין חולק שהורים אלו מבקשים לחנך ב"גדלוּת" ולא מתוך "קטנוּת" (על ידי חסמים טכנולוגיים). האידיאולוגיה החינוכית שלהם מציבה רף חינוכי גבוה ותומכת בהשקפה חינוכית פתוחה ומבוגרת המבוססת על אימון מלא בילדים. השקפת עולם אידיאליסטית ואמון בילדים הם רעיון מבורך, אבל אין לך רעיון טוב שהקיצוניות איננה מזיקה לו. כשם שצנזורה גורפת פסולה, כך גם העדר צנזורה פסול. חז"ל לימדונו שרצוי לגזור גזירות בהתאם לצורך, כפי שהמליצו אנשי כנסת הגדולה "עשו סייג לתורה" או "עשו משמרת למשמרתי".
בחינוך איננו מתרשמים מתיאוריות בלבד אלא גם ובעיקר ממבחן התוצאה. אמנם מבחן התוצאה מתקבל רק בסוף התהליך החינוכי, ולכן קשה לחזות מראש כיצד משנה חינוכית מסויימת תשפיע על ילד מסויים. אבל ניתן להסתייע בנתונים סטטיסטיים שהצטברו במהלך השנים על ידי מחקרים שנערכו על קבוצה רחבה של ילדים ובני נוער. המחקרים מלמדים שללא סינון, רבים מבני הנוער גולשים באתרים שאף הורה לא היה מוכן לאשר לילדיו.
מחקר שנערך בסביבות שנת תשס"ז על ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה על הרגלי הגלישה של ילדים ובני נוער באתרים פורנוגרפיים, גילה פער עצום בין דיווחי הילדים ובני הנוער לבין הערכת הוריהם. 60% מהילדים ובני הנוער דיווחו שבפועל צפו בפורנוגרפיה, לעומתם רק 16% מההורים העריכו שילידיהם צפו בפורנוגרפיה. הוי אומר: בשנת תשס"ז, 60% מהילדים גלשו לאתרי זימה ותועבה! זהו אחוז עצום, שצריך להדליק נורה אדומה אצל כל מי שעתיד ילדיו יקר לו. בינתיים, הנתונים עודכנו והם מצביעים על מגמת עלייה במספר הילדים שנחשפים לפורנוגרפיה דרך האינטרנט. בשנים האחרונות, נערכו מחקרים מקיפים בקרב הנוער הדתי. התוצאות מלמדות שהתופעה קיימת גם בנוער הדתי, אמנם בהיקפים נמוכים יותר אבל לא בהרבה. זוהי מכה נוראה שאי אפשר להתעלם ממנה. היא מדאיגה מאוד.
קשה להבין מדוע יש הורים המסרבים להכיר בנחיצות הסינון והגבלת זמן הגלישה. הם מתכחשים לעובדות ודוגלים בתיאוריות שאין להן אחיזה במציאות. אמנם יש יוצאים מן הכלל, יש ילדים שמצליחים לקבל על עצמם משמעת עצמית, ללא כל סיוע חיצוני. אבל לא ניתן לנבא מראש האם הילד שלנו הוא מהיוצאים מן הכלל, אשר יעשו שימוש מושכל באינטרנט ללא עזרת תוכנות מינון וסינון.
ושמא ישאל השואל: אם חוסמים בשיטה טכנולוגית בפני בני הנוער את הגישה לאתרי זימה, היכן החינוך לבחירה חופשית? אם ה' הציב את האתגר הזה בפני בני דורנו, עלינו להתמודד איתו בגאון ולא להתחמק מהתמודדות! תשובה: מכלל ההתמודדות היא גם חסימת הגישה אל הרע. הקִדמה הטכנולוגית מציבה בפנינו אתגרים, היא פותחת בפני האדם את שערי הרע, אבל גם מציעה פתרונות כיצד לנעול אותם. עצות אלו הן בכלל העיקרון ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו", כלומר ה' מציב אתגרים בפני האדם ובמקביל הוא מעניק לו כלים כיצד להתמודד אִתם. הקדמת הרפואה למכה היא מחסדי ההנהגה האלוקית. כאנשים מאמינים, עלינו להתייחס לשיטת הסינון באמצעים טכנולוגיים כחסד אלוקי, שנועד להקדים רפואה למכה ולמנוע משברים כואבים מיותרים.
יש שנרתעים מחסמים וסולדים ממסננים, מפני שזה מזכיר להם את חומות ההסתגרות של הגטו היהודי. הם ששים אלי קרב לקראת כל התמודדות, והכִשלון שעלול לנבוע מכך מכוּנה בפיהם "מחיר הפתיחות". לדאבוננו, לעיתים המחיר הוא כבד מדי ומיותר. כבד – השחתת הנפש, הרס הטהרה הפנימית, צלקת מוסרית קבועה שקשה להסירה. מיותר – גם אחרי חסימת הגישה לאתרי הזימה, נותר לכל נער ונערה מרחב התמודדות מספיק גדול. לכל אורך המסלול האישי של בני הנוער פזורות התמודדויות. כל התמודדות שנחסכת מהם מאפשרת להם לאגור כוחות לקראת התמודדות שאי אפשר לעקוף.
הסינון הוא רעיון שיש לו שורשים אידיאולוגיים ונגזרות ערכיות, ומשום כך יש לו מתנגדים. אכן, הסינון הוא חידוש מפני שהוא מניח שיש גבול להתמודדות! יש גבול להתמודדות שאדם מעמיס על עצמו. ועוד חידוש מבית מדרשו של הסינון: צנזורה ערכית היא לגיטימית, ואפילו ביטוי לקִדמה ולבגרוּת רוחנית. הרב יחיאל יעקב ויינברג (ה"שרידי אש"), כותב ש"העמידה בנסיון היא לא רק שלא יעבור עבירה כשכבר הוא בתוך הנסיון, אלא שימלט האדם וינוס מן הנסיון בכל מה שבידו" ("לפרקים" עמ' תריב). על דברי אשת פוטיפר אל יוסף פירש רש"י: "לשכב אצלה – אפילו בלא תשמיש, להיות עמה – בעולם הבא". ביאר הרב על דרך הדרוּש, שאשת פוטיפר הציעה ליוסף לשכב אצלה ואמרה לו "כשתשכב אצלי ותתאפק ולא תחטא – תזכה לעולם הבא"! אבל יוסף סירב, הוא "מיאן בעולם הבא שלה, שזה עצמו מעצת היצר המפתה שיכניס אדם עצמו לנסיון כאמתלא שכביכול יעמוד בו".
מוסכם לכל שהחוק האוסר מכירת משקה אלכוהולי לבני נוער הוא חוק רצוי ונחוץ. מוסכם שהוא איננו נוגד את עיקרון חופש הפרט ואיננו פוגע בזכויותיו הבסיסיות. מדוע? מפני שצריכת האלכוהול עלולה לסכן את מי ששותה אותו. למרות שיש לכל אדם בחירה חופשית, ובכלל זה גם לבני הנוער, נחקק חוק האוסר למכור להם משקה אלכוהולי, וזאת על מנת להרחיק אותם משתיית אלכוהול. ומדוע? מפני שהמחוקק הניח שחלק מבני הנוער אינם אחראים מספיק ואין להפקיד בידם את ההחלטה מתי וכיצד לשתות אלכוהול. הדגש הוא על "חלק מבני הנוער". רובם אחראים על מעשיהם, אבל מעטים אינם אחראים. אנחנו חסים על "חלק" זה. גם אם החוק מציל נער אחד בלבד – דיינו, על אחת כמה וכמה כאשר הוא מציל עשרות נערים ונערות, ואולי אפילו מאות. כל מקרה שמעורב בו נער שיכור הפוגע בעצמו או בסביבתו הוא מיותר לחלוטין. זה מצדיק חקיקת חוק גורף במטרה למנוע אסונות.
מדוע החוק פונה רק אל בני הנוער ולא אל מבוגרים?! התשובה היא שבני הנוער – המתבגרים – נעים על הציר "קטן-בוגר". ילד קטן איננו אחראי על מעשיו. הוא אינו מודע לתוצאות מעשיו, וכמו כן עדיין איננו שולט על מעשיו, לכן צריך להשגיח עליו. היתרון הגדול הוא שילד קטן מודע לחולשתו, ולכן מוכן לקבל את סמכות המבוגרים, להיעזר בהם ולציית להם. בקצה השני – הבוגר הוא כבר אחראי על מעשיו. באמצע נמצא המתבגר. הוא נע על הציר: מחוסר אחריות לאחריות מלאה, מהעדר שיקול דעת לשיקול דעת. התנועה על הציר עשוייה לבלבל את הנער: הוא עשוי לסמוך על עצמו, לוותר על ליווי הוריו, למרות ששיקול דעתו עדיין אינו מלא. זהו הבסיס לחוק.
ומה עם האינטרנט? גם כאן ישנו רצון למנוע מבני נוער את הגישה לאתרים קלוקלים, אבל למרבה ההפתעה נשמעים קולות המתנגדים לכך בתוקף, בטענה שעלינו לסמוך על הבחירה החופשית של בני הנוער, ושאסור לפגוע בזכויות הפרט, וכו' וכדו'. כל חוק המבקש להקשות על הנגישות לאתרים קלוקלים זוכה לביקורת חריפה מצד אבירי החופש. מי שקורא להגביל את הנגישות לאתרי הזימה, נתפש כטיפוס ארכאי וכפייתי.
עבורנו, תלמידי משה רבינו, אין הבדל בין סיכון גופני לסיכון רוחני, אמוני או מוסרי, אין הבדל בין אלכוהול לאתרי זימה. וכשם שאנו חייבים למנוע מילדינו את כניסתם לסיכון גופני, כך עלינו למנוע את חשיפתם לסיכונים רוחניים ומוסריים. המונח "נפש" משמש בתורה גם במשמעות של נשמה (היבט רוחני) וגם במשמעות של גוף. לכן, כשם שאין למכור אלכוהול לבני נוער כדי שלא ישתו אלכוהול, כך עלינו לחסום בפניהם את הגישה לאתרים קלוקלים כדי שלא ייכשלו הם. החובה היא כפולה ומכופלת ביחס למתבגרים, שנעים על הציר "קטן-בוגר". על אחת כמה וכמה, בשעה שכוחותיהם היצריים מתעוררים.
לכן, אין כל פסול בהרחקת בני הנוער מהטכנולוגיה המזמנת להם כישלון מוסרי, כמו אינטרנט פתוח או נייד שיש לו חיבור פתוח לאינטרנט, או מכשירים שונים שניתן להעלות בהם סרטים. מכשירים אלו מגדילים פי כמה את הזמינות לאתרי זימה ולסרטי זימה. הסטטיסטיקות העדכניות מוכיחות זאת. גם נערות "חסודות" ונערים "טובים" מתפתים להציץ בהם. ומשהציצו הם נפגעים, ונעשית להם כהיתר.
כשם שאנחנו מודים ואף מריעים לכל מי שפועל להגבלת שתיית האלכוהול על ידי בני נוער, כך נודה ונריע לכל מי שפועל להרחקת בני נוער מהכישלונות שמזמנת להם הטכנולוגיה החדישה.
רצוי שמערכת החינוך תהיה שותפה למאמץ להטמיע את שיטת הסינון בקרב התלמידים, כך שאצל בני הדור הבא יהיה השימוש בתוכנות סינון מובן מאליו ולא נטע זר.
ג. ההתמודדות החינוכית השלישית היא בבחינת עשה טוב: העצמה ואלטרנטיבה. צודקים אלו שסבורים שאי אפשר לחנך אך ורק בעזרת סינון ומינון. הסינון והמינון מקטינים את היקף ההשפעה השלילית אבל אינם מסוגלים למנוע אותה כליל. במקביל ל"סור מרע" צריך לבוא גם "עשה טוב". אנחנו חייבים להעצים את בני הנוער על מנת שיהיו להם כוחות פנימיים להדוף מעליהם את הפיתויים הנמוכים של תרבת הבידור, ולא להסתפק בכך שהגישה אליה תהיה נעולה אלא שימאסו בה ויתנערו ממנה. צריך לחנך את בנינו ובנותינו למידת האיפוק. "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". זה איננו מסר חדש, אבל נדרשת חשיבה יצירתית כיצד להטמיע אותו בבנינו. מסר נוסף חיוני ואף הוא איננו חדש – חינוך לניצול נכון של הזמן!
עם ישראל איננו מכיר דרך אחרת לחזק את הכוחות הפנימיים אלא על ידי ריבוי תורה ומצוות. לימוד תורה וגמילות חסדים – מעניקים תוכן עמוק לחיים שקורא תיגר על כל מה שתרבות הבידור מסמלת. אין ערובה מלאה שזה ימנע "נפילות" אקראיות, אבל זה ייצור משקל נגד המשיכה כלפי מטה. ב"ה, מרבית בני הנוער מקדישים שנה ויותר ללימוד בישיבה, מכינה ישיבתית קד"צ או מדרשה תורנית לבנות וכדו' ומתמסרים בלב ונפש ללימוד תורה אינטנסיבי. זה מסייע להם להיגמל מצפייתם היומית ב"סדרות" הקלוקלות ומיתר תכניות הבידור הזולות.
במקביל צריך לפתח אלטרנטיבה חיובית של תרבות פנאי: ספרות וסרטים איכותיים, הפורטים על נימי הלב ומעוררים חוויות חיוביות. לעת עתה, צריך לערוך רשימה של ספרים וסרטים חיוביים הקיימים בשוק ולהפיץ אותה לכל דורש על מנת שנוכל להציע אותה לבני הנוער.
