המטרה: אם עד עתה דיברנו על מקומם של היצרים, עוצמתם ודרכי הנהגתם, אז כעת אנחנו מתחילים לדבר על ההשלכות המעשיות של הנדון עד כה.
פועל יוצא של הגישה המעדנת מחייב אותנו להתאזר בסבלנות רבה, שהרי המימוש המעשי של כוחות היצר יתאפשר רק בעוד כמה שנים, וגם אז עלינו להמשיך ולעדנו במעגל חוזר אינסופי. זוהי עבודה לא פשוטה שיש להכירה ולהבין את חשיבותה.
ברמה המעשית עלינו לחנך עצמנו לדחות סיפוקים. לא הכול מונח כאן ועכשיו. אדרבה, ההמתנה תאפשר ליצר לבוא לידי ביטוי בזמן המתאים ביותר ותמנע ממנו להתעורר מוקדם מדי באופן לא נוח. ככל שנשכיל ונבין זאת, מלאכתנו תהא קלה יותר.
פה חשוב להדגיש כי ההמתנה אינה מעידה על פחיתותו של היצר ועל כך שהוא מאוס. זוהי טעות גדולה לחשוב כך. אנחנו ממתינים דווקא בגלל שאנחנו מבינים את מעלתו ואנחנו רוצים להביאו לידי ביטוי אך לא בפזיזות ולא באופן בוסרי.
הדרכה כללית: נדבר על איפוק ככוח משמעותי בחיים. (לדוגמה, מומלץ לעיין במחקר הבודק את השפעת דחיית הסיפוקים על עתידו של האדם, המכונה 'מבחן המרשמלו'). נבין כי ההגבלות מחייבות אותנו להמתין וכי עבודת הגבורה היא אתגר רוחני לא פשוט אך חיוני להצלחתנו.
מניעת גירויים מיותרים תקל על משימת ההמתנה.
בשיעור זה עלינו להזדהות עם הקושי, להכיל אותו, לא לזלזל, ולתת אופק חיובי להתמודדות עמו.
שאלות הכוונה
- תאר את מנגנון פעולתו של היצר על פי דברי הגמרא "משביעו רעב – מרעיבו שבע"?
- כיצד הרמב"ן מתאר את ההשתלשלות האפשרית במקרה שהאדם השביע את יצרו? פרט.
- מהי עצת ה'כלי יקר' להתמודדות נכונה וקלה יותר?
- עיין בדברי הרב וולבה ובאר מה אדם יכול לחשוב בטעות על ההמתנה ומניעת הגירויים? כיצד ניתן לענות על מחשבה מוטעית זאת?
- על פי דברי הרבנית נריה מדוע כיום מתארך פרק זמן ההמתנה? מה ההשלכה של מציאות זו?
- על פי דברי הרב קוק איזו גבורה מיוחדת היא לישראל?
- ספר על מקרה שהצלחת לדחות סיפוק מיידי (בכל תחום אפשרי, לא רק בענייני יצר העריות). תאר את הרגשתך לאחר מכן.
- במקרים שלא הצלחת לדחות סיפוקים, מה הרגשת? תאר את ההרגשה.
שיעור רביעי
לכל זמן ועת
- מסכת סוכה דף נ"ב עמוד ב'
אמר רבי יוחנן: אבר קטן יש לו לאדם
מרעיבו שבע, משביעו רעב
שנאמר כמרעיתם וישבעו
- פירוש הרמב"ן על התורה, דברים פרק כ"ט
נפש האדם הרוה (מלשון רוויה, כלומר היא כבר לא צמאה) שאיננה מתאווה לדברים הרעים לה,
כאשר תבוא בלבו קצת התאווה והוא ימלא תאותו אז יוסיף בנפשו תאווה יתירה
ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה,
ותתאווה עוד לדברים רעים שלא הייתה מתאווה להם מתחלה.
כי המתאווה לזימת הנשים היפות, כשיהיה שטוף בזימתן
תבואהו תאווה לבוא על הזכר ועל הבהמה, וכיוצא בזה בשאר התאוות,
וכעניין שהזכירו חכמים משביעו רעב מרעיבו שבע.
- ד"ר יואל יאנג, והייתם קדושים, חלק ג' עמוד ל"א
ככל שהאדם מתגרה, סף הגירוי שלו עולה עד כדי שיצטרך גירוי חזק יותר
ובתדירות גבוהה יותר כדי להביאו לפורקן. אדם המכור לסמים זקוק למנה גדולה
יותר ויותר כדי להגיע לאותה תחושת שכרון, ובעצם כל פעולה ביופסיכולוגית
פועלת על פי קווים אלו של מודל ההתמכרות בין אם זה אכילת יתר,
הוצאת זרע לבטלה או תאוות אחרות בתחום העריות
- פירוש כלי יקר על התורה, בראשית פרק ג'
שהיצר הרע דומה בתחילה לחוט של עכביש, ואחר כך לעבותות העגלה,
לכך נאמר, הוא ישופך ראש, כי אם יהיה זריז ויצא וילחם ביצרו הרע, בראש,
ר"ל בהתחלה תכף בבואו אליו, אז הוא ישופך, כי בנקל ינצחו האדם,
וינתקו מעליו כאשר ינתק פתיל חוט של עכביש.
אמנם אם בראש דבריו יתן מקום ליצרו וילך אחרי עצתו יום אחר יום,
עד שנעשה חזק כעבותות העגלה, אז קשה לנצחו ואדרבא הוא ינצחך,
לכך נאמר אל הנחש, ואתה תשופנו עקב, כי העקב היינו הסוף,
ורצה בזה שאם בסוף רצה להלחם בך, אז אתה תשופנו ותנצחו
כי יהיה קשה על האדם לנתק עבותות העגלה מעליו,
כי כבר קשור בו היצה"ר בעבותות אהבה בתענוגים, וקשה לפרוש הנבעל לערל וטמא זה.
- פירוש הכלי יקר על התורה, בראשית פרק ד'
כי הצדיק בכל דרכיו אשר לא פתח ליצרו פתח כלל אי אפשר לו לפרוץ גדרו ולכנוס בו ולהחטיאו.
אמנם בזמן שהוא מוצא אנשים בני גילו הפורצים אפילו פרצה קטנה ופותחים לו פתח לחטאת..
אזי בידו להרחיב הפרצה ולהוסיף פשע על חטאתו, באמרו רבותינו הבא ליטמא פותחין לו….
זה שאמר לפתח חטאת רובץ כי היצר הרע שנקרא חטאת
במקום שהוא מוצא פתח פתוח לחטאת שם ירבץ ויכנס דרך אותו פתח…
אבל אם כבר עבר מן הפתח, רצה לומר הפרצה הקטנה
ועבר כבר אליך ממש להדיח כל עצמותיך מעל ה' יהיה עליך קשה למשול בו
לפיכך החכם עיניו בראשו שלא ליתן לו מקום להיכנס כלל וכלל וזהו פירוש יקר.
- פירוש אור החיים על התורה, ספר ויקרא, פרק י"ח
לפי מה שכתבנו בסמוך שהמחשבה בעריות תגדיל החפץ ותמעט מניעת הרצון
חש הכתוב שיאמר האדם להתרחק מכל וכל מפרט זה
ויבטל מצוות פריה ורביה ומצוות הייבום וכדומה
ויהיה פרוש ממין זה לחלוטין שאמרו רבותינו ז"ל:
"אבר קטן יש לו לאדם משביעו רעב מרעיבו שבע",
לזה ציווה ה' ואמר את משפטי תעשו
שהם ממין עצמו שאסרתי לך אני מחייבך לעשות
ואף על פי כן את חוקותי תשמרו שהם העריות שאסר.
- הרב שלמה וולבה, עלי שור חלק א', עמוד מ'
עבודתינו היא לשמור יצר זה בקרבנו עד בא עתו
ואז תהיה בפעולתו השפעת חסד ותקון שכינה ויסוד בית אלוקי קדוש.
בשום אופן אין לראות ביצר התאווה דבר מאוס מצד עצמו כי הנה יצירה קדושה היא.
- מהר"ל, באר הגולה, באר חמישית, עמוד צ"ג
כי לא יסבול דבר זה הדעת כי יהיה יסוד הכל אשר הוא קיום העולם
שהוא פריה ורביה יהיה נבנה על דבר גנאי וחרפה.
ויותר מזה כי אין זה כבוד ה' יתברך שיהיה דבר שהוא יסוד העולם
על דבר שהוא גנות וחרפה… ולכך ראוי להרחיק את דעת זה,
כי אין בחיבור איש עם אשתו שום דבר של פחיתות כלל
- הרבנית נריה, מול מבוכת המתירנות, עמוד 25
עולמינו המודרני מצטיין בפיתוח המדע, והחינוך הגבוה נעשה בו לנחלתם של ההמונים. היסוד האינטלקטואלי שבאדם מפותח בימינו מאוד אך עולמו הרוחני של האדם מושפע בעיקר מעולם הבידור, שעניינו גירוי היצרים. תקופת ההתבגרות נמשכת עד להגעתו של הנוער לעצמאות החברתית והכלכלית המוחלט, אחרי גמר הלימודים. הוצאות מחיה וכלכלה ונתינת שירותים שונים נמשכת עד לגיל מבוגר ומעכבת את התפתחותו הנפשית של הצעיר ואת קבלת אחריותו המלאה לתוצאות מעשיו.
בנוסף לכך נוצר פער בין ההתבגרות הביולוגית המתחילה בגיל 12-14 לבין ההתבגרות הנפשית.
עד לפני מספר דורות נמשכה תקופת ההתבגרות רק 2-3 שנים מגיל 13-14 עד 15-17, רוב הנוער עבד ועזר בנטל הפרנסה וכך הפך להיות עצמאי כבר בגיל צעיר. עצמאותו חינכה אותו לאחריות ולנשיאה בעול, כך שהבגרות הנפשית תאמה את הבגרות הביולוגית. בימינו נקלע הנוער המתבגר בין שני עולמות, עולם הילדות מחד גיסא, ועולם ההתבגרות מאידך גיסא. ההתבגרות הגופנית מקדימה בארץ כבר לגיל 12-13, והנוער בגיל 15-16 כבר בשל למדי הן מבחינת ההתפתחות הגופנית והן מבחינת ההתפתחות המינית. הוא רואה עצמו אפוא כמבוגר, בעוד שמן הבחינה החברתית כלכלית הוא עדיין תלוי לשם סיפוק צרכיו, בהורים.
- הרב קוק, עולת ראי"ה, אוזר ישראל בגבורה
גבורה מיוחדת היא גבורתם של ישראל. גבורה המצטיינת לא בכיבושים שמכבשים את האחרים,
מכניעים אותם או מאבדים אותם, אלא גבורה שבעיקרה היא קשורה בכיבוש שהאדם כובש את עצמו.
גבורת הנשמה האלוקית, הרוח האצילי של האדם שמכבש את הגוף ואת תאוותיו הגסות והסוערות,
גבורת ארך אפיים הטוב מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. זאת היא הגבורה האזורה לישראל
הנאותה ליסוד המוסר הטהור והרמת ערכו של האדם ביתרונו מן הבהמה…
שיהיו הכוחות של האדם מושפעים להיות טהורים ומשועבדים לגבורת הלב
המתמלא עוז וטוהר ורגש מלא קודש בשאיפה עליונה לגבורה של מעלה.
ספר קהלת פרק ג'
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים.
עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע.
עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות.
עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד.
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים
ועת לחבוק ועת לרחק מחבק.
