להלן מספר נקודות אשר יסייעו בהעברת תכני הלימוד:
ידע מוקדם – ככל שהמורה יהיה מצויד בידע נרחב, בהיקף ובעומק משמעותי יותר ממה שהוא ידון עם תלמידיו, הרי שאופי השיעור יהיה יעיל ואיכותי יותר, הן ברמת התוכן והן ברמת מסריו. רוחב הדעת יאפשר למורה לדבר על אודות נושאים אלו בביטחון גבוה ובבהירות ראויה וישדרג את השיעור בצורה משמעותית.
עקרון זה נכון ביחס לכל המקצועות באשר הם, אך בניגוד לתחומים אחרים שבהם קיימים חומרי העשרה רבים ומגוונים (לדוגמה בהוראת גמרא – יש ספרים רבים של ראשונים ואחרונים, פוסקי הלכה והוגי דעות, העוסקים בסוגיות השונות, והרוצה להחכים ייגש לספריה הקרובה אליו, יבחר ממדף הספרים את הספר המבוקש, ילמד ויוסיף לקח) הרי שבנושאים אלו, גם לנו המורים, לא אחת, חסר ידע נרחב. פעמים שגם איתנו לא דיברו על משמעות כוחות היצר, על תהליכי בניית הבית וייחודיותו וכדו', מה גם שלא רבים הם הספרים העוסקים בכך.
אף על פי כן, נראה כי רצוי ואף הכרחי להעשיר את ידיעותינו ובכך להחיות ולהעשיר את הלמידה והעיסוק בנושאים חשובים אלו. הכוונה היא גם ללמידה עיונית מחשבתית של סוגיות בניין הבית היהודי וגם ללמידה ומעקב באופן קבוע אחר המצב בשטח: עם מה מתמודדים בני הנעורים כיום בעולם מודרני ומשוכלל, כיצד כל זה משפיע על בניית הבית היהודי, נתונים על נישואין, אחוזי גירושין, סיבות הגירושין ועוד. הדינמיקה בתחומים האלה משתנית חדשים לבקרים, ויש להתעדכן בכך כל העת.
למימרא בניחותא – הגמרא מלמדת אותנו כי יש רגעים ובהם הזמן קצר, הלחץ גדול, והמלאכות רבות. אז יש לבני האדם נטייה להתעצבן ולדבר בתקיפות על מנת לזרז את השומעים, מה שמביא לתוצאה הפוכה בדיוק. לכן מדריכה אותנו הגמרא באותם הזמנים לדבר בנעימות: "שלשה דברים צריך אדם לומר לאנשי ביתו ערב שבת עם חשכה וצריך למימרא בניחותא כי היכי דקבלינהו מיניה…" (שבת לד ע"א).
וכמו שהדברים נכונים ביחס לזמנים לחוצים, כך נכונים הם ביחס לנושאים טעונים. פעמים רבות השיח סביב מקומם של היצרים ותפקידם, שונותם של האיש והאישה ומעגל הטהרה של חיי המשפחה עלולים לעורר מבוכה, חוסר רצינות, ואווירה מעט מורכבת. לכן בנושא זה, בניגוד לנושאים אחרים, כדוגמת הלכות שבת והלכות נזיקין, אנחנו נוטים לפעמים להיות פחות נינוחים ויותר עצבניים. התוצאות של התנהגות זאת בעייתיות שהרי כך למעשה נוצר השדר לתלמידי הכיתה כי יש נושאים מלחיצים, שלא כדאי לפתוח אותם לעומק ובטח שלא להרגיש נינוחים בדיבור על אודותם. השיח בנושא צריך להיות נעים ולא עצבני, לתת מקום לקושי, ובוודאי שלא יהיה שיח מוכיח ומזלזל (אתם סתם מפונקים…), שיח אשר מבטל בהינף יד את ההתמודדויות העכשוויות של התלמידים.
שיח פתוח – כאמור לעיל, מטרת הלימוד היא לא רק להקנות ידע על ההלכות וההגבלות הקשורים בענייני היצרים בכלל ובפרט ביצר העריות, אלא גם ליצור שיח פתוח סביב אתגרי בניית הבית, ניהול כוחות האדם בצורה נכונה, משמעות המשפחה ומה מכל אלו קשור אלינו כאן ועכשיו. על מנת שהשיעורים אכן יהיו משמעותיים עלינו להשתדל בכל מאודנו ליצור אווירה מתאימה של שיתוף, פתיחות, יכולת להביע מחשבות ורגשות ולעמת בתבונה את הדרכתה של תורה עם מיני מודלים אחרים.
על מנת להעשיר את השיעורים וליצור אווירה של פתיחות ניתן לשבת בשיעורים אלו במעגל, המאפשר אווירה פתוחה יותר ולהעביר חלק מהשיעורים בצורה של סדנה. מי שיכול לשתף ממה שראה או חווה בעבר במסגרת ניסיונו האישי והחינוכי הרי זה מבורך, שהרי שיתוף יוצר אמון, אווירה של פתיחות, של רצון לא רק ללמד ולמסור חומר אלא גם לדבר על כך ולדון יחדיו.
לפני כל נושא כדאי לשאול עצמנו עם מה היינו רוצים שהתלמידים ייצאו בסוף השיעור, ועל פי זה לבנות את השיעור-הדיון-השיחה. ניתן לדבר על עקרונות כלליים בהתמודדות עם היצר, אבל מומלץ לנסות להמחיש ולתת מעט כלים כיצד זה נעשה בפועל. זה דורש מחשבה רבה.
ניתן בשיעורים אלו להיעזר באמצעי הוראה נוספים כמו: מצגות, סרטונים, דיוני עומק ומחקרים על הסדקים הנרחבים שמתפשטים בחברה המודרנית וכדו'. כך ועוד ניתן להפוך את הנושאים הגבוהים לרלוונטיים ונוגעים בעולמם של תלמידנו, נושאים אשר בכוחם להעשיר את עולמם הנפשי והרוחני.
נושאים ודגשים שרצוי בהם להתמקד בכיתה תוך כדי הלמידה
1. העיסוק בנושא, עוד לפני שאלת התוכן – גיל ההתבגרות מציף אצל הנער המתבגר שינויים רבים: פיזיולוגים, הורמונאליים נפשיים ורוחניים. הצעירים נתונים בשלב של חיפוש עצמי ועיצוב זהותם. עצם ההתייחסות לסוגיות טעונות אלו מעניקה לתלמידים עוגן וביטחון כי לבית המדרש יש משנה סדורה שעניינה לרומם ולהיטיב את חיינו ולא ח"ו לדכאם. רווח נוסף מהעיסוק בנושאים אלו הוא נתינת ההרגשה כי השאלות וההתלבטויות אינן ייחודיות רק לבודדים אלא הן קשורות לכולם. באמצעות עיסוק בנושאים אלו התלמיד מקבל שדר מאוד ברור: "אתה לא לבד. תרגיש בנוח לבוא, לדבר, לשתף ולהתלבט. אנחנו פה בשבילך ואנחנו שמחים לעזור ככל שנוכל, ואפילו סתם כך לשבת ולשוחח".
אז על מה כדאי ורצוי לדבר בין השיטין?
2. נשמה שלי – בבסיס הכול, בבסיס העולם ובבסיס האדם, יש נקודה אלוקית, טובה וטהורה, ממנה הכול מתחיל, אליה הכול שואף, ואותה לא ניתן לשנות כלל. הבנה זאת בונה בצורה נכונה את העיסוק בנושא. זוהי לכאורה נקודה שאינה קשורה, שהרי אנו עוסקים בעיקר בהתמודדות עם היצרים אשר מקורם בגוף ולא בנשמה, אלא שאף על פי כן, המודעות למציאותה של הנשמה, לוודאותה, ולכוחה העצום, יקרין מאוד על העיסוק בתחום זה. ומדוע? עיסוק ממושך במקומם של יצרים, בתפקידם ובקשיים הנלווים לעיסוק בהם יכול לבלבל אותנו ולגרום לנו לחשוב בטעות כי האדם הוא לא טהור מיסודו וכי מראשיתו ועד אחריתו הוא מורכב וכי ההתמודדות היא נצחית, מה שבהחלט לא נכון. האדם מיסודו טוב. אלוקי. טהור. על גבי הנשמה מולבש לזמן קצוב גוף, שמכוחו פועלים תאוות ויצרים, ואז האדם מתמודד ומשתדל לאזן בין הגוף לנשמה, בין כוחות החומר לכוחות הרוח.
(מקורות להרחבה: עולת ראי"ה – נשמה שנתת בי טהורה)
3. הגוף טוב והיצרים מבורכים – האדם טוב, היצרים והכוחות גם הם טובים, ההתפתחות מבורכת וההתבגרות מאתגרת. השינויים הפיזיולוגים שמתחוללים אצלנו מעידים על בשלותנו. המשיכה הגופנית מעידה גם היא על התבגרותנו, עלינו לשמוח על כך, להיות מחוברים לגופנו ולא להתייחס אליו כאל דבר רע וטמא. בניית הבית גם היא אתגר של לכתחילה. זוגיות וקשר עם אישה הם דברים נפלאים. החכמה היא רק לדעת כיצד ומתי ניתן לממש קשר זה בצורה הטובה ביותר.
אנחנו לא מתייחסים להתמודדויות בנושאי היצר ולבניית קשר נישואין עם אישה כדבר של דיעבד! זהו אתגר של לכתחילה בו מתגלה האדם בשיא תפארתו, על כל צדדיו המבורכים, הרוחניים והחומריים כאחד. אין לראות בשום פנים ואופן את היצר כשלילי ומאוס.
(מקורות להרחבה: תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל' עמוד ב', צדקת הצדיק אות מ"ז, עלי שור חלק ראשון עמוד מ')
4. מה הקב"ה רוצה ממני? – מחד גיסא אנחנו מבינים שכל כוחות החיים, היצרים, התאוות, הם טובים מאוד, הם מיטיבים לבטא אותנו, בני האדם, קרוצי חומר, בעלי גוף. והנה אך טבעי הוא שמגיע הגיל שבו האדם חווה את כוחותיו בצורה עוצמתית.
הסביבה הכללית (ועולם הפסיכולוגיה) מעודדים שחרור ופורקן, הנחייה הנוגדת את ההדרכה של התורה. על פי הוראת התורה איננו רשאים לעשות ככל העולה על רוחנו. אנו מצווים לשלוט על הכוחות, להתאפק. לא לממש את היצרים שבנו ובראשם יצר המין: לא לגעת נגיעה של חיבה; לא להסתכל במקומות לא צנועים; לא לבוא לידי גירויים מיותרים ועוד כהנה וכהנה.
המתח בין הרצון לחיות ולהרגיש את כוחות החיים לבין הגבלות התורה אינו פשוט כלל. בנקודה זאת עלינו להעמיק מאוד את הבנת הדרכתה של תורה.
ביסוד הכול צריכה להיות ההבנה כי התורה אינה ניצבת כנגד הכוחות והיצרים, נהפוך הוא! המצוות וההגבלות הן לטובת האדם, לשמר את הכוחות החיוביים והעוצמתיים בצורה הנכונה, על מנת שבבוא הזמן השימוש בהם יהיה נכון יותר, מדויק ועוצמתי. זה אמנם קשה אך לטווח הרחוק זה משתלם.
לדוגמה: איסור נגיעה.
הרמב"ן סובר שאיסור זה תוקפו מדרבנן. חכמינו חוששים שהנגיעה תביא אותנו להימשך ללא שליטה למעשה עבירה ואז ייתכן הרס נפשי של קשר שאינו מתאים, בוסרי ואסור בין איש לאישה, שתוצאותיו ילוו את האיש והאישה לאורך ימים ושנים. אגב, לא לחינם חששו חכמינו להיגררות מהנגיעה שהרי מקובלנו כי "אין אפוטרופוס לעריות" ועל כך יעידו לצערנו רבים וטובים שלא העלו על דעתם שלכך יגררו.
הרמב"ם לעומתו סובר שזהו איסור דאורייתא! משמעות דבריו הוא כי נגיעה של חיבה בין איש לאישה בעייתיים מצד עצם הנגיעה, מבלי קשר לשאלה האם ייגררו למעשה עבירה או לא. הנגיעה העדינה, המרגשת והמיוחדת אינה במקום הנכון. מקומה של הנגיעה הוא אך ורק לטובת קשר של קיימא, נגיעה שעניינה לחבר בין איש לאישה, נגיעה המבטאת קשר נצחי.
כאשר בני אדם "מבזבזים" את עוצמת הנגיעה במיני קשרים מזדמנים, בקשרי ידידות חולפים – סף הרגישות שלהם עולה, וכאשר יגיעו לקשר הנצחי שלהם, לחתונה, הרי שמשהו יהיה חסר, משהו משמעותי לא יבוא לידי ביטוי, וחבל.
זו דוגמה עד כמה חשוב לשמר את הכוח המיוחד הזה שמונח ביצר המין ולשם כך נועדו האיסורים וההגבלות. לא לדכא אלא אדרבא – לשמרו למקום הנכון ולזמן הנכון. נכונים הדברים ביחס לשמירת עיניים, שמירת הברית וכדו'.
(מקורות להרחבה: הרב יוסף צבי רימון בספר החזית שבעורף עמוד 396)
5. התגברות כערך – הבשלות הפיזיולוגית מתחילה כבר בגיל 13-12, ולעומתה הבגרות הנפשית והרוחנית והיתכנות חתונה מגיעה רק לאחר קרוב לעשר שנים ובמקרים אחרים אף יותר מכך. ההמתנה והאיפוק הינם אתגרים משמעותיים, אולי הם "ה-אתגר" של ימי הנעורים. זהו אתגר חיים. ההתמודדות איננה נגמרת כשמתחתנים. עלינו לדבר על גבורת ההתמודדות כערך של לכתחילה, מי שמתמודד איננו ברמה פחותה ממי שלא. יש להדגיש את חשיבות האיפוק ואת משמעות דחיית הסיפוקים. עבודת ה' היא עצם ההתגברות ולא רק ההמתנה.
זאת ועוד, האם על מנת לממש את כוחות היצר עלינו רק להתגבר ולהמתין? כדאי להסביר כי באותן שנים עלינו לבנות חיים משמעותיים. לחיות ולא להתבטל, וזהו בעומק מימושו של יצר המין – יצר החיים בתיעול שונה. לא לחינם לימדונו חכמים כי המתנגד הגדול ביותר של יצר המין הוא חוסר המעש, הבטלה – שמביאה לידי זימה.
(מקורת להרחבה: עולת ראי"ה, ברכת אוזר ישראל בגבורה)
6. איזה כיף להיות יהודי? טוב להיות יהודי? זה ברור. זוהי זכות גדולה להיות בניו של בורא עולם, העם הנבחר בעל שליחות ייחודית מאין כמוה. האם כיף להיות יהודי? כן, בוודאי. זה נכון, אבל לא תמיד. יש רגעים וזמנים שבהם להיות יהודי זה בהחלט קשה, ובוודאי שלא פשוט ולא כיף. האיסורים וההגבלות אינם פשוטים כלל ועיקר. הקושי נועד להצמיח משהו גדול, ובוודאי שלטווח הרחוק המאמץ וההשקעה בונים אישיות משמעותית. לכן למרות הקושי, טוב להיות יהודי. עלינו להכיל את הקושי, לא לזלזל, ולהבין שזהו חלק מהאתגר שלנו להתמודד עם קשיים. מי שחווה קשיים אינו פחות טוב ממי שההתמודדות באה לו בקלות.
(מקורות להרחבה: הרמב"ם הקדמה לפירוש המשנה על ההבדל בין הכובש לישר, פירוש הרב סולוביצ'יק על עקידת יצחק)
7. הצלחות קטנות –פעמים רבות נוטים בני האדם, ובמיוחד בתקופת הנעורים, לצבוע את החיים בשחור-לבן, הכול או כלום, הצלחתי או נפלתי. האם גישה זו נכונה? האם יש לבחון את ההצלחות שלי בסרגל שמודד הכול או לא כלום? (פרפקציוניזם רוחני) או שמא יש להעריך את שורת ההצלחות הקטנות?
בגלל אופי ההתמודדות עם היצר, על פי רוב ההתקדמות היא מדורגת וגם מי שמתאמץ לשמור עצמו לגמרי, חווה לא אחת נפילות ומעידות, מה שלפעמים מביא אותו לידי ייאוש וגורם לו אף לחשוב שהתהליך שאותו הוא עובר איננו מבורך. צריך להבין ש'שבע יפול צדיק וקם' וכי התקדמות אטית איננה כישלון.
(מקורות להרחבה: החפץ חיים בהקדמה לשמירת הלשון במשל היהלומים; הרב הוטנר, פחד יצחק אגרות וכתבים קכ"ח)
8. תיקון ותקווה – אחת הטעויות הקשות ביותר שנטועות עמוק בלבם של רבים מתלמידינו, ואולי הטעות הקשה ביותר, היא המחשבה הנוראית שלא ניתן לתקן. מחשבה זו מביאה אותם לידי ייאוש המוליד נפילות קשות יותר וגורמת לתסכול נורא.
עלינו לחזור ולשנן פעמים רבות כי אין מציאות ששערי התשובה ננעלים. זה לא נכון, זה הפך תורתנו. על האדם להאמין שיכולים לתקן. את הכול. גם מה שהוא יכול לחשוב בטעות שלא ניתן. זוהי נקודה מרכזית ביותר. אין זו אמירה פסיכולוגית, אלו אינם תנחומים של סרק. זהו יסוד משמעותי מאוד בעולמנו הרוחני. כפי שראינו לעיל באדם טמונה נשמה טהורה שאינה ברת שינוי כלל, ואליה יכול האדם לשוב תמיד, וזהו יסודה ודאותה של התשובה!
(מקורות להרחבה: סיפורו של ר"א בן דורדיא, השל"ה שער האותיות קדושת הזיווג אות ט"ז; משיבת נפש מהדורה בתרא אות פ"ז; אורות התשובה פרק י"ד פסקה ג'; הרב יהושע שפירא – בתוך הספר אשיב ממצולות, ועוד מקורות רבים העוסקים בוודאותה של התשובה)
סיכום
העיסוק בנושאי גיל הנעורים מזכה אותנו, המורים והתלמידים כאחד, במפגש עם אחת הסוגיות המשמעותיות והקיומיות ביותר של תקופת הנעורים, של ימי הבחרות. פעמים שההרגשות והשאלות סביב נושאים אלו משפיעות בצורה ישירה על העולם הרוחני של תלמידינו. הנה לנו הזדמנות גדולה למנף שיעורים אלו לבירור סוגיות אלו וליבונן והצבת החידוש הגדול של תורתנו ביחס לזוגיות, משפחה, חינוך ילדים, ועוד קודם לכך, החידוש הגדול ביחס להדרכת התורה אותנו כעת, בגיל הנעורים, באיסורים, בהגבלות ובציווים הרבים סביב עולם היצר.
נראה כי שיעורים אלו יכולים להיות רק "חומר" לימודי אך ניתן ואף רצוי לקחת את הסוגיות המדוברות ולתרגם אותן לעיסוק קיומי ולהעלאת שאלות ודילמות מהחיים בבחינת 'תורה דיליה'. מניסיוני הדל ראיתי איך שיעורים אלה יוצרים אווירה מיוחדת ובה עולים לדיון נושאים עדינים. הפתיחות, הקשב, הליבון והבירור המשותף יוצרים תחושה של שיתוף, קירבה, והשפעת השיעורים חורגת מאוד מציונים ובחינות. ניתן אף להעיז ולומר כי יש מקצועות שמכינים כיאות את הלומדים להצלחה בתעודת הבגרות ואילו נושאים אלו מכינים את הלומדים לבגרות עצמה.
