המטרה: בשיעור זה אנחנו נפגשים עם הבשורה של בית המדרש ביחס ליצרים והיא 'הגישה המעדנת'. יש מי שסובר שיש לדכא את היצר מפאת הקלקולים האפשריים, ולעומתו יש הסוברים שיש להתיר את רסן היצר ולהשתמש בו כמעט ללא הגבלה. תורתנו אינה מסכימה לא עם הגישה המדכאת וגם לא עם הגישה המתירנית.

על פי הדרכת התורה יש תקופה שבה על האדם לעצב את אישיותו ולבנות את עולמו הרוחני בטרם יביא לידי ביטוי מעשי את יצר המין. חשוב להדגיש כי על אף הדמיון האפשרי אין היהדות דוגלת בדיכוי היצר. נהפוך הוא! אלא שיש תקופה המכשירה את השימוש העתידני. אין זה דיכוי כי אם השהיה.

בהמשך הספר, בשער השני, נראה כיצד כל האיסורים וההגבלות יושבים על נקודת העידון, לטובתנו על מנת לתת לכוח היצר לבוא לידי ביטוי ברמה המדויקת ביותר, במקום ובזמן המתאימים לו.

שיעור זה הוא למעשה הבסיס להבנת עומק הסוגיות המעשיות שיילמדו בהמשך.

הדרכה כללית: למען המתודה, ראשית ניפגש עם הגישה המדכאת נעמוד על יתרונותיה וחסרונותיה. אחריה ניפגש עם הגישה המתירנית וגם ביחס אליה נבין את היתרונות ואת החסרונות שבה. לאחר מכן נראה כיצד תורתנו מציבה גישה שלישית אשר מיטיבה להתמודד עם חסרונותיהן של שתי הגישות האחרות.

עידון היצר דורש אמנם עבודה, ובכלל – לחנך לגישה מורכבת זוהי משימה קשה יותר מאשר חינוך על פי גישות טוטאליות – אך בטווח הרחוק, על אף הקושי, ניתן לראות היטב את הבשורה הגדולה של הגישה המעדנת.

שאלות הכוונה

• באר מהי הגישה המדכאת? מי דגל בה? הדגם.
• מהן היתרונות של הגישה המדכאת? מהן החסרונות שלה? באר היטב.
• השווה בין דברי הרש"ר הירש לדברי פאולוס. מה שורש השוני בין התפיסות השונות?
• באר מהי הגישה המתירנית? מי דגל בה? הדגם.
• כיצד ניר מנוסי מתאר את קלקולי המתירנות?
• מהם היתרונות של הגישה המתירנית? מהם החסרונות שלה? באר היטב.
• מהי הגישה המעדנת? כיצד היא מתמודדת עם הגישות האחרות?
• האם היא מסכימה לשתי הגישות האחרות או שוללת אותן?
• באר את דברי הרב סולוביצ'יק "יפה עבודה זאת מעבודת התפילה"

לאיזו עבודה התכוון הרב ומה העומק שבדבריו?

• הדגם על פי דברי הרבנית דינה הכהן את היישום של הגישה המעדנת.
• לסיכום: מהי הדרך ה'קלה' ביותר להתמודד עם היצר? מהי הדרך ה'קשה'? מדוע?
• מה דעתך על הגישה המעדנת?

השיעור

הגישה המדכאת

1. פאולוס, איגרותיו

 כי טוב להם לעמוד ככה כמו גם אני,
אך אם לא יוכלו לכבוש את יצרם ישאו,
כי טובים נישואין מאיש להוט אחר עברה.

2. אוגוסטינוס, ווידויים

מי יזכיר לי את חטאי ילדותי, גם לא תינוק בן יומו.
מי יזכיר לי? כל עולל רך, שבו אני יכול לראות את מה שאיני זוכר על אודות עצמי.
מה, אם כן, היה אז חטאי?…
האם היו מעשים אלה טובים לתינוק באותו זמן – לבקש בבכי את מה שעלול להזיק לו,
לרגוז רוגז גדול כאשר אנשים שאינם משועבדים לו, אנשים חופשיים ומבוגרים ממנו,
אנשים שהולידו אותו ורבים אחרים, נבונים ממנו, מסרבים לציית לרצונותיו?
האם טוב היה לנסות לפגוע בהם במהלומות ככל יכולתו,
משום שאינם מצייתים לפקודות שמזיק לציית להן?
הנה כי כן, חולשת איברי התינוקות היא החפה מפשע, לא נפשם.
במו עיני ראיתי תינוק קנאי – שלא ניחן עדיין ביכולת הדיבור – מביט,
חיוור ומלא מרירות, בתינוק שינק איתו… הלזאת ייקרא תמימות?!

3. פירוש הרש"ר הירש על התורה, בראשית פרק ג'

תורת החטא הקדמון היא טעות מצערת של אמונה זרה.
כסבורים הם שהחטא טבוע באדם כתוצאה מן החטא הזה
ואין אדם יכול להינצל מקללת החטא אלא בזכות האמונה בעובדה מסוימת.
אולם אין זכר במעשה גן עדן לקללה האמורה על האדם.
וגם היום מתוודה כל יהודי לפני ה' "נשמה שנתת בי טהורה היא"
ואין הדבר תלוי אלא בי לשמרה בטהרה ולהחזירה לידך בטהרה.
הנה זו כל תורת ה' ותמצית ההנהגה האלוקית –
לזכך ולעלות את החיים הגשמיים ולקרב אותם אל ה' ואל שכינתו…
גם היום נברא כל אדם בטהרה כאדם הראשון בשעתו.
גם היום נולד כל ילד כמלאך למען יחיה ויהיה לאדם,
הרי זו אחת מנקודות היסוד של תורת ישראל וחיי היהודי.
אולם על יסוד מעשה גן עדן בדו להם שקר החותר תחת עתידו המוסרי של האדם,
מכאן למדו את אמונת החטא הקדמון.
על יסוד זה בנו בניין רוחני אשר היהודי מתנגד לו בעצם מהותו…
אם סבורים על יסוד זה שהחטא טבוע באדם שאיבד את כושרו להיות טוב,
נאלץ מעתה לחטוא, הרי היהדות מוחה על כך מחאה נמרצת

4. פירוש הרש"ר הירש על התורה, בראשית פרק ו'

יש להצטער על כך שתרגמו את 'יצר' כ'כוח דוחף' – כאילו יש כח באדם הממריץ אותו לעשות רע.
מכאן התפתחה אותה דעה נואשת שהיא השקפת יסוד של דת 'גדולה' –
ההשקפה על כוח הרע שהאדם מסור לידיו ולא יינצל ממנו אלא בזכות אמונה מסוימת.

5. ניר מנוסי, אתר כתבים.

בימינו, נתפש רעיון הסובלימציה (עידון) כשם נרדף להדחקה.
הסיבה היא, שלנגד עינינו ניצב אידיאל הנזירות הנוצרי, הדוגל בפרישות ממין.
ואכן, בנצרות סובלימציה פירושה דיכוי מוחלט של היצר המיני.
אך היהדות תמיד אסרה את הנזירות המינית וגינתה את הפרוש.
היא אינה מבקשת להרוג או לקבור את היצר המיני, אלא אדרבא,
מחייבת את מימושו ברובד הפיזי,
הן למטרת פריון (מצוות פריה ורביה) והן למטרת הנאה (מצוות עונה).
מצד שני, היא גם לא מעוניינת להשאיר אותו תקוע שם.
היא רוצה לאפשר ליצר – מבלי שינטוש את הרובד הפיזי – להתפשט גם לרובד הרוחני.
לכן היא מגבילה, חלקית, את פעולתו של היצר ברובד המיני.
הגבלה זו נראית כדיכוי, אך למעשה היא המאפשרת לאדם להפנות את היצר המיני,
העז והפורה כל-כך, גם לאפיקים רוחניים.
הסובלימציה היהודית אינה מדחיקה את היצר המיני, אלא דוחקת בו לעלות קומה
או-אז, מתאפשרת גם נקודת-מבט חדשה של הגוף, שאינה רואה בו כמשהו טמא או בזוי,
כפי שהוא נראה לפרוש, אלא כמות שהוא: רובד אחד מהוויתו השלמה של האדם,
שאינו פסול כשלעצמו, אך גם אינו הרובד הגבוה ביותר.

הגישה המתירנית

6. ניר מנוסי, מות התום, אתר כתבים

הנזק הגדול ביותר של החינוך המתירני הוא ביסוסה של המונוגמיה הסדרתית כנורמה
(מציאות בה יש יותר מפרטנר אחד ליחסי מין במהלך החיים).
בני הדור שלי, שגדלו בתוך הנורמה הזו, למדו לתפוס את המין כמנותק מבלעדיות וממחויבות.
אם מין בכל זאת נתפס כקשור לאהבה, הרי שדימויה הוא של אהבה החיה בהווה, אהבה ללא עתיד.
מיסוד המונוגמיה הסדרתית ניתק את רגש האהבה מתחושת הנצח.
אנחנו דור שאינו רואה בבן-זוג כמאהב אלא כפרטנר…
אנחנו למדנו לרצות לקיים אקטים מיניים עם מספר רב ככל האפשר של פרטנרים.
למדנו לצפות לכך שקשרים רומנטיים נגמרים ומתחלפים,
ונכנסנו לקשר המיני הראשון שלנו ציניים ומפוכחים יותר מכל דור אחר.
למדנו להתרגל לכך שנחלוק כל טפח מגופנו עם אנשים רבים, ושנכיר כל טפח בגופם של אנשים רבים.
למדנו להתרגל לכך שתמיד ישוו את גופנו לאחרים, ושתמיד נשווה בין גופם של אחרים;
כלומר, למדנו לחיות כנבחנים ומושווים, כבוחנים ומשווים.
למדנו לזהות בושה והססנות עם תסבוכים ועכבות,
ולמדנו ללעוג לכל מי שמפגין בושה או הססנות.
הרצון להיות נאהבים הוא עבורנו תלותיות.

7. הרבנות נריה, מול מבוכת המתירנות עמוד 18

התכונה המאפיינת את עולם המתירנות היא ההפרדה בין מין לנישואין…
ההנחה כי האדם המודרני מסוגל לחיות את חייו בשלווה ובאושר מבלי לבחור לו בן זוג קבוע,
שאיתו הוא מתקשר בברית הנישואין, וכי בכוחן של אהבות ארעיות לספק את כל מאוויו
אינה אלא טעות חמורה. המין אינו אלא חלק מאישיותו של האדם.
ולכן אין בתשובה על שאלת המין כדי לענות על כל צרכיו של האדם

8. הרב עוזי קלכהיים, קדושים תהיו עמוד 218

צא ובדוק – ככל שמתפשטת המתירנות כן יורדת קרן המשפחה
וככל ששקועים ורדופים אחר המענג והמשעשע כן מתמעט ישוב העולם,
לכן בצרפת משלמים הון רב לעידוד ילודה.
על כן הטיעון שאין אסון בגירויים ואף אחד לא נפגע ואף אחד לא מרגיש אותם,
דומה לטענה של המכור לסמים שלא רואה אסון בהתמכרותו לסמים.
החולה והשיכור אינם חשים במצבם הרע אבל הם לא יהיו קנה המידה להערכת הבריאות.
והדבר לא יקבע על פי רוב ומיעוט.
אפילו אם כל החברה תחליט על חיי הפקר ומתירנות הרי נגדיר את החברה כלא בריאה ולא טבעית.

הגישה המעדנת

9. הרב סולוביצ'יק, ובקשתם שם עמוד 207

העלאת הגוף היא כל התורה ואידך פירושה זיל גמור.
גם היהדות מכירה בשניות המוזרה שהבקיעה את הוויתו של אדם ושעליו תהה המוסר הכללי:
מציאות טבע אטום ואילם, מציאות רוח בעלת מחשבה וכיוון.
ברם בניגוד למחשבה הכללית שהתייאשה מבחינה מטפיסית מוסרית מן הטבע שבאדם
והתמכרה לרוחני השכלי, הכריזה היהדות על גאולת הגוף.
פדות המציאות הביולוגית ממעבי חשכת היצרים הבהמיים הבלתי תכליתיים
והבלתי משמעותיים…
קדושת גופו של האדם, זיקוק החיים הבהמיים על כל שפע תאוותיהם ויצריהם
והעלאתם למדרגת  עבודת אלוקים – היא מטרת ההלכה.
אולם זיקוק זה אינו מתקיים בכור של שלילה וסגפנות
כי אם על ידי הטבעת כיוון ותכליתיות על החיים הטבעיים…
הנאת איש ההלכה היא מתוקנת ומוקצעת ומצורפת –
הנאת אדם שחדר לתוך כבשונה של התאווה ועמד על צביונה..
ההלכה שונאת את התוהו שבתענוג כשהגוף המשועבד לטבע
ואחוז בהלה מפני חשרת כוחות חשק איתנים, מתנפל על ההנאה וממצה אותה.
ההנאה שעליה ממליצה ההלכה… יש בה מיופי העידון ותפארת האסטתיות שבחיים.
כשאדם נהנה מן העולם בהתאם להשקפת ההלכה הנאתו היא צנועה וענוגה הנאה
שאין בה מבולמוס של עריות ולא מקדחת של גרגרנות… ,
האדם עובד את בוראו בגופו באכילתו ובפעולה מינית ויפה עבודה זאת מעבודת התפילה.
צא וראה כמה האריכה התורה שבכתב ושבעל פה בהלכות עריות ומאכלות אסורות וכמה קיצרה בכללי תפילה. הרבה בני אדם הזוללים כחיה דורסת וטורפת במאורתה ומטמאים את חיי האהבה המינית, מתפללים לפני ה' בכריעה ובהשתחוויה,
אולם לא הרבה יכולים לפני ה' ולהתקדש בשעת התקפת היצר המיני.
בכל מקום שיש צד עריות ציוותה התורה על הקדושה.
הרמב"ם קרא להלכות איסורי ביאה ומאכלות אסורים – ספר הקדושה.
ביחס המיני משתקפת דמות דיוקנו של האדם בהיבדלו מן החיה ובהמריאו (בגופו) אל על…
האדם זוכה לחיי עולם כשהוא הופך חיי שעה בהמיים,
חסרי מטרה, לחיים קדושים של איש האלוקים.

10. הרבנית דינה הכהן, בדרך יהודית, עמוד 59

התורה אוסרת על האדם קיום חיי אישות מחוץ לחיי המשפחה
אבל היא רואה בקיום חיי אישות בתוך מסגרת חיי הנישואין מצווה גדולה.
מצווה ראשונה שבה נצטווה האדם "פרו ורבו ומלאו את הארץ"
האדם העוסק בפריה ורביה עוסק ביישובו של העולם,
הוא כביכול שותף לקב"ה במעשה בראשית. במקום הרגשת חטא והאשמה
התורה מציבה בפני האדם הרגשת מצווה וייעוד.

11. מסילת ישרים, פרק ו'

ותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החומריות גס…
ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך צריך שיתגבר עצמו
נגד טבעו עצמו ויתגבר ויזדרז, שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו,
ודאי הוא שלא יצליח…

12. בראשית רבה, פרשה י"א

כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך עשייה:
החרדל צריך למיתוק, התורמוסים צריכים למיתוק,
החיטין צריכים להטחן, אפילו אדם צריך תיקון.