התשובה האינטואיטיבית היא: כלי. וכמו כל כלי הוא תלוי במילוי (= במה נמלא אותו), והמילוי תלוי בהחלטה אישית. אבל, הנחה זו אינה מדויקת. הרב אלישע אבינר במאמר מקיף על מאפייני האינטרנט ועל היחס אליו הנגזר מכך.
האינטרנט – כלי או תוכן?
האינטרנט – כלי או תוכן? – התשובה האינטואיטיבית היא: כלי. וכמו כל כלי הוא תלוי במילוי (= במה נמלא אותו), והמילוי תלוי בהחלטה אישית. אבל, הנחה זו אינה מדויקת, מפני שהאינטרנט ממלא שתי פונקציות:
א. אמצעי תקשורת (מייל, צ'אטים, סקייפ, פורומים, וואטסאפ וכו') המחבר קצוות עולם. ככזה הוא כלי בלבד ואיננו שונה מכל מכשיר טלפון שתוכנו נקבע על ידי המשתמש.
ב. מאגר מידע כמעט אין-סופי. לפני שנים אחדות כבר היו למעלה מטריליון דפים באינטרנט. מאגר מידע זה מכיל מדגם של כמעט כל היצירה האנושית, בהווה ואפילו בעבר. אבל היצירה האנושית לדורותיה איננה אחידה: יש בה חלקים טובים ואפילו נפלאים, ויש בה חלקים רעים ואפילו נוראים. היצירה האנושית משקפת את שני הכוחות הפועלים על האדם ומניעים אותו: יצר הטוב ויצר הרע. לכן האינטרנט מכיל את הכל – יצירות מופת שמקורן ביצר הטוב וגם את יצירות קלוקלות של היצר הרע. האינטרנט כמאגר מידע איננו כלי ריק אלא כלי מלא בחומר מן המוכן וכמעט אין-סופי.
באינטרנט, המרחק בין הררי הטוב לבין תהומות החושך הוא מרחק של נקישה קלה על המקלדת. לרוב, בחיים, קיים מרחק סביר בין הטוב לרע, בין האור לחושך, מחיצה עבה מבדילה ביניהם. בין השמשות הוא נקודת המפגש בין האור לחושך. בנקודה זו קיים טשטוש בין האור לחושך, והוא זמן שבו נוצרו המזיקין כמבואר בפרקי אבות. אבל חז"ל קבעו שבין השמשות הוא בסך הכל כהרף עין. פרק הזמן של הטשטוש הוא קצרצר, ואילו ביתר שעות היממה קיימת הבדלה ברורה בין האור לחושך. לעומת זאת, באינטרנט המרחקים והפערים בין אור לחושך מצטמצמים. אתר אחד עשוי להציע מרכולת זולה ושפלה לצד דברי ערך, מדור רכילות ותמונות תועבה לצד מדור תורני איכותי, והכל מוצג לראווה בעמוד הבית!!
אולי רמזה התורה לאפשרות זו בקביעת מקום קבורת משה בגיא מול בית פעור. סמיכוּת מקום קבורתו של משה רבינו, נותן התורה שהיא אורו של עולם, לבית פעור, משכן הטומאה והפריצות, אומרת דרשני. יש אומרים שהסמיכות מלמדת שבית פעור, מרכז טומאת העריות השפלה, מאפיל על אור התורה ונותן מקום לכל הבלבולים הרוחניים שבעולם. ויש אומרים שלמרות שהמרחק הרוחני בין קדושת תורת משה לטומאת בית פעור הוא עצום, אין ביניהם חיץ הרמטי המונע את המעבר מכאן לשם. לעיתים, מספיק צעד אחד קטן כדי לדלג מקדושה גבוהה לטומאה שפלה. בדורנו, אפשרות זו יותר מוחשית מאי פעם: נקישת מקלדת מעבירה את האדם מעולם של אור לעולם של חושך.
סיכום. לאינטרנט שני תפקידים: אמצעי תקשורת ומאגר מידע. בתפקידו כאמצעי תקשורת, האינטרנט הוא רק כלי. אבל בתפקידו כמאגר מידע, האינטרנט הוא כלי מלא תוכן.
אבל, במבט שני, נראה שגם האינטרנט כאמצעי תקשורת הוא הרבה יותר מאשר כלי. דרכו זורם מידע עדכני במהירות הבזק, המאפשר את המפגש בין אנשים רחוקים, בין תרבויות זרות, בין ברי-פלוגתא אידיאולוגיים ואפילו בין אזרחי מדינות עוינות. האינטרנט מפיל מחיצות ומקרב עולמות רחוקים. כך נוצר הכפר הגלובאלי: שיתוף ואחידות בתחומי ענין החוצים יבשות ועמים. הכלי יצר מהפיכה תרבותית!!
זוהי דוגמה אחת להשפעה התרבותית של האינטרנט ככלי. קיימות דוגמאות רבות נוספות. נציין אחדות: השפעת הצ'אטים למיניהם על רידוד השפה, השפעת הפייסבוק על מושג החברוּת ועל מושג הפרטיוּת (לפני כמה שנים הצהירו ראשי פייסבוק שעם לידת הפייסבוק מתה הפרטיוּת!), השפעת אתרי החדשות על היקף צריכת מידע חדשותי (מה נקרא להיות "מעודכן"), השפעת הטלפונים החכמים על טיב הקשר בין חברי ה"קבוצה" בקרב בני הנוער (רמת תדירות הקשר בין חברי הקבוצה), השפעתו הקריטית של האינטרנט על תרבות הבילוי, ועוד כהנה וכהנה.
האינטרנט שחק לחלוטין את ערך המילה הכתובה המתפרסמת ברבים. אמנם, תהליך זה לא התחיל עם האינטרנט אלא מאז שהוצאות ההדפסה נמוכות ירדה בצורה דרסטית קרנה של המילה הכתובה. אבל האינטרנט בא ופגע במילה הכתובה בצורה אנושה, כאשר הוא מאפשר לכל זב וצרוע לפרסם בריש גלי את הגיגיו החולניים. בעידן הדפוס, עד גמר מלאכת ההדפסה היתה לכותב הזדמנות להרהור שני. האינטרנט מחק את פער הזמן בין הכתיבה לפרסום. בעידן האינטרנט, אין כבר אחריות למילה הכתובה. יעיד על כך ז'אנר הטוקבקים שנוצר עם פריחת האינטרנט. הותרה הרצועה לקשקש ולבלבל, לפגוע ולהלבין ברבים את הזולת. וטרם דיברנו על אופנת הבלוגים והפוסטים…
הנגישוּת למאגרי המידע באינטרנט העלתה את השאלה החינוכית האם מוסדות החינוך עדיין צריכים לשים את הדגש על הקניית ידע, שהוא זמין לכל באינטרנט. אולי, במקום זאת, עדיף ללמד את התלמידים כיצד להשיג ידע וכיצד למיין אותו. השפעה נוספת של האינטרנט הוא עודף המידע: בני דור האינטרנט מופצצים בכמויות אדירות של מידע שהם אינם מסוגלים לעבד ולעכל – האין זה משמעותי?
ממכלול הדוגמאות הנ"ל ניתן ללמוד על היקף השפעת הכלי עצמו על חיינו. כבר לפני 50 שנה קבע פרופ' מרשל מקלוהן ש"המדיוּם הוא המסר". הוא טען שהמדיום – אמצעי הביטוי והתקשורת – משפיע על החברה ועל דרך הפנמת הידע יותר מאשר תוכן המידע המועברת באמצעות המדיום. דבריו נאמרו שנים הרבה לפני הופעת האינטרנט. בזמנו הם עוררו פולמוס. כיום, בעידן האינטרנט, אין עליהם חולק.
ומכאן להכללה: אין טכנולוגיה שהיא ניטראלית. טועים אלו שסבורים שהטכנולוגיה היא כלי ניטראלי, והכל תלוי באופן שמשתמשים בה. אמנם נכון שהטכנולוגיה היא כלי אבל הוא לא ניטראלי. הטכנולוגיה איננה "גולם" (חומר ללא צורה) אלא כלי שיש לו "צורה". צורה זו היא אפיון תרבותי. הטכנולוגיה נוטלת חלק בעיצוב התרבות לא פחות מהתנועות האידיאולוגיות. אפשר לדון ולהתפלפל מהיכן זה מתחיל – האם התרבות מעצבת את הטכנולוגיה ומעניקה לה את צורתה, או להיפך – הטכנולוגיה מעצבת את התרבות. כלומר: מה הביצה ומה התרנגולת? אבל אין מי שיחלוק על כך שהטכנולוגיה צועדת במקביל לתרבות, משרתת את התמורות התרבויות ומותאמת אליהן. היא קרוצה מאותו חומר, ולכן היא איננה ניטראלית.
מה כל הנ"ל אמור להגיד לנו? מהן ההשלכות החינוכיות? נחדד את השאלה: האם יש מה לעשות? האם יש לנו שליטה על השפעת האינטרנט על חיינו? הבה נחזור להבחנה בין האינטרנט כמאגר מידע לאינטרנט כאמצעי תקשורת. האינטרנט כמאגר מידע גורם לנו עתה נזקים חמורים בגלל שרבים נחשפים באמצעותו לתכנים שליליים, אבל – למרות הקושי שבדבר – יש לנו אפשרות לשלוט על השימוש בו, לחסום את האתרים השליליים, ליהנות מהאתרים החיוביים ולהפיק מהם את המיטב. לעומת זאת, אין לנו כמעט שליטה על ההשפעה הרוחבית של האינטרנט ככלי שיש לו "צורה", המעצב את תרבותנו, כפי שזה בא לידי ביטוי ברשימת הדוגמאות הנ"ל.
לפני שנשיב לשאלה זו עלינו להכיר בשתי קביעות בסיסיות:
א. כל התופעות שסקרנו אינן שוליות או חולפות. הן קשורות למאפיינים מהותיים של האינטרנט (= "בעצם" ולא "במקרה"). לכן, גם בעתיד הן ימשיכו ללוות את האינטרנט.
ב. מי שמביט על המציאות בעין פקוחה חייב להודות שלמרות שלא נוח לנו עם חלק מהתופעות, אין לנו אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה (לעידן שקדם לאינטרנט). האינטרנט הוא עובדה. החדירה שלו לתוך חיינו הולכת וגוברת. רוב הצעירים בחברה הישראלית גדלים על ברכי האינטרנט.
האם נסיק מכאן שצריך להרים ידיים? התשובה היא: ברור שלא. אמנם אי אפשר למנוע את השפעת האינטרנט על חיינו, אבל אפשר לאזן אותה. לשם כך צריך להכיר כיצד האינטרנט משפיע עלינו ולהיות מוּדע לכל מסריו של מדיוּם זה. זוהי מטרתו של מאמר זה.
כיצד מאזנים? על ידי חינוך. המדיום האינטרנטי מושך אותנו בחוזקה לכיוונים מסויימים. אנחנו צריכים לבלום את הסחף ולהטות את הכף לכיוון הנגדי. באמצעות חינוך, ניתן לתקן את הסטייה ולהחזיר את החיים ל"דרך האמצע". סביר להניח שהחברה הישראלית תמשיך לצרוך אינטרנט, ובכללה גם רבים מבנינו, ולכן אנחנו נדרשים לעבודה חינוכית מאזנת: נחנך לפרטיוּת (שלא כפייסבוק), נחנך לייחוּדיוּת (שלא כ"כפר הגלובאלי"), נחנך לצריכה מרוסנת של מידע חדשותי ולכיבוד המילה הכתובה. נמשיך לחנך לידע איכותי ונלמד כיצד לסנן את כל המידע הטפל שהולך ומצטבר, וכו' וכדו'. איזון – זו מילת הקוד, אבל קודמת לו מוּדעוּת. מי שאיננו מודע להשפעה המחלחלת של האינטרנט על המוקדים המרכזיים של חייו, לעולם לא ינסה להתמודד איתה.
הטכנולוגיה הקשורה לאינטרנט מתאפיינת בשינויים מהירים. כל חידושי הטכנולוגיה האינטרנטית מתפשטים במהירות הבזק, כמו אש בשדה קוצים. האינטרנט האיץ את קצב התמורות הטכנולוגיות והשפיע על הרגלי הצריכה של המערב. המערב לוקה בבולמוס של צריכה טכנולוגית, הוא להוט אחר "המוצר האחרון" שיוצא לשוק. יעידו על כך התורים הארוכים שמסתרכים ליד החנויות למוצרי אלקטרוניקה ביום ההשקה של מוצר תקשורת חדש. להט הביקוש לטכנולוגיה מתקדמת מסנוור את המערב ואיננו מאפשר לו להגיב בצורה הולמת לשיטפון של חידושי הטכנולוגיה. הוא איבד את שיקול הדעת המאוזן בכל הקשור לאינטרנט. רק מתוך מתינוּת ואיפוק ניתן להגיב לחידושים הקשורים לתעשיית האינטרנט ולשמור על איזון.
