לאחרונה הכריז מנכ"ל חברת פייסבוק, ש"מתה הפרטיוּת". כוונתו היא שפייסבוק ודומיה שחקו כמעט לחלוטין את הפרטיוּת. כל מי שפותח חשבון בפייסבוק נדרש למסור פרטים אישיים על מנת להירשם. חלק מהמידע האישי הזה חולקת "פייסבוק" עם אתרים אחרים לצורך התאמת פרסומות מסחריות לפרופיל המשתמש. הרב אלישע אבינר מציג את אתגר הפייסבוק ואת דרכי ההתייחסות החינוכית אליו.
א. הכרזת מנכ"ל פייסבוק
לאחרונה הכריז מנכ"ל חברת פייסבוק, ש"מתה הפרטיוּת". כוונתו היא שפייסבוק ודומיה שחקו כמעט לחלוטין את הפרטיוּת. כל מי שפותח חשבון בפייסבוק נדרש למסור פרטים אישיים על מנת להירשם. חלק מהמידע האישי הזה חולקת "פייסבוק" עם אתרים אחרים לצורך התאמת פרסומות מסחריות לפרופיל המשתמש. אין למשתמשים אפשרות להגביל את השימוש שפייסבוק עושה במידע האישי. גם ביחס למידע האישי שפייסבוק מאפשרת למשתמשים לשלוט עליו ולמנוע את חשיפתו ברבים, אין פייסבוק מקילה על המשתמש. ברירת המחדל היא חשיפת פרטים אישיים רבים לעיני המשתמשים האחרים. הסתרתם דורשת מהמשתמש מיומנות רבה שלרוב איננה מצוייה בידו. רק אשפי אינטרנט מכירים את רזי הטכניקה הזאת. התוצאה היא שפייסבוק שוחקת את פרטיותם של מאות מיליוני אזרחים ברחבי העולם אשר פתחו חשבון בפייסבוק. ועל כך המנכ"ל גאה!!!
ב. מהפיכת הפייסבוק
הפייסבוק ודומיה היא תופעה שראוי לתת עליה את הדעת. כיצד רעיון של בחור צעיר הפך תוך שנים בודדות ללהיט שמאות מיליוני אנשים משתמשים בו, וחלקם אף מתמכרים אליו. אין ספק שזהו אחד ממאפייני עידן האינטרנט, המאפשר העברת רעיונות ופטנטים במהירות הבזק. חידושי הטכנולוגיה – ובמיוחד אלו שקשורים לפיתוחים חדשים באינטרנט – מתפשטים כמו אש בשדה קוצים. בעבר, ארכה קליטתם של שינויים ותמורות בקנה מידה עולמי עשרות רבות של שנים. היום, בזכות האינטרנט, התקצר משך הזמן לשנים בודדות. הטכנולוגיה איננה שוקטת על שמריה והיא משנה את תמונת סביבתנו החומרית בקצב מסחרר. שינויים אלו מחדירים תזזית מתמדת בחברה האנושית. למרות שהתמורות הן ב"חומר", יש להן השפעה גם על הרוח.
חלוקות הדיעות בין החוקרים האם רשת הפייסבוק שייכת לעידן הישן של האינטרנט או היא פותחת תקופה חדשה. יש הסבורים שהפייסבוק חוללה מהפיכה של ממש. בזכות הפייסבוק ויתר הרשתות החברתיות הפך האינטרנט ממאגר מידע ענק שיש בו הכל – מטוב ועד רע – למגרש חברתי אדיר. כולם מתקשרים עם כולם, עם קרובים ורחוקים, מכרים וזרים. זוהי מהפיכה חברתית שהשלכותיה יתבררו בהמשך. בין כה וכה, אין כל פלא שפייסבוק קוסמת כל כך לבני הנוער שצמאים לקשרים חברתיים.
ג. סכנות הפייסבוק
לאחרונה, כבר החלו להתפרסם מאמרים על ה"סכנות" של הפייסבוק:
א. חשיפת הפרטים האישיים ברשות הרבים (שם, כתובת, גיל, העדפות) מקילה על "פושעי האינטרנט" להגיע לקורבן שלהם ולצוד אותו.
ב. ילדים קטנים (בני 9-10) פותחים חשבון בפייסבוק, ואין זה מקומם.
ג. בנות צעירות "מדגמנות" בפייסבוק (מעלות תמונות חושפניות של עצמן), על מנת "למכור" את עצמן ולרכוש פופולאריות. כך, הן מקוות, יצליחו לרכוש "חברים" רבים.
ד. יש אפילו כאלו שמוסרים/ות את התמונה שלהם לריטוש בפוטושופ (= שינוי התמונה באמצעים טכנולוגיים לשיפור את המראה שלהם), על מנת להיראות נאים/נאות יותר. פייסבוק מעודדת התחזוּת.
ה. ועל כולם: בזבוז הזמן. בני נוער רבים מבלים בפייסבוק כ-5 שעות ביום, אפילו במהלך שנת הלימודים. יוצרי הפייסבוק מציעים אין סוף אפליקציות על מנת להשאיר את המשתמש כמה שיותר זמן בפייסבוק. במונחי השימוש בפייסבוק, 5 שעות זה עדיין איננו מוגדר כהתמכרות אלא כשימוש סביר ונורמאלי. כמובן, יש הסבורים שזה אינו בזבוז זמן אלא ניצול לגיטימי של הזמן למטרות חברתיות. מה לי שיחה בנייד מה לי תקשורת באמצעות פייסבוק. אבל קיימות גם תופעות קשות יותר, של התמכרות למשחקים שפייסבוק מציעה למשתמשים שלה.
ד. אובדן הפרטיוּת
למרות חומרתן של הסכנות שמנינו לעיל, הן אינן העיקריות. הסכנה העיקרית היא שחיקת ערך הפרטיוּת. ליתר דיוק, אובדן הפרטיות לטובת החברתיות.
רשת פייסבוק מעודדת את המשתמשים הצעירים לחשוף את עצמם בפני כולם, לדווח על כל מה שעובר עליהם, לספר על חוויותיהם האישיות, להעלות את אלבום התמונות הפרטי שלהם. אין פרטיוּת, אין אינטימיוּת.
בעיני התורה, הפרטיות היא ערך חשוב שיש להקפיד על שמירתו. הרב ד"ר איתמר ורהפטיג – בספרו "צנעת אדם" – מעלה הבחנה חשובה בין הגישה של מערכת המשפט לפרטיוּת לגישה של התורה. בעיניים משפטיות, הפרטיוּת היא זכות קנין. לכן, מערכת המשפט מגינה על הפרטיוּת של האדם לבל תיפגע על ידי זולתו. אבל, ככל זכות קנין, יכול האדם לוותר עליה ולהפקיר אותה. כשם שרשאי אדם להשליך מזוודה מלאה שטרות מראש מגדל גבוה ולפזר את כל תכולתה ברוח, כך רשאי אדם לוותר על פרטיותו ולהפקיר אותה. אבל בעיני התורה, הפרטיוּת איננה זכות קנין בלבד אלא גם ערך: ערך הפרטיוּת.
מנין שהפרטיות היא ערך על פי התורה? גדרי הצניעות בתורת ישראל – הצניעות במשמעותה המצומצמת (צניעות בינו לבינה) והצניעות במשמעותה הרחבה (אורח חיים צנוע ולא ראוותני) – מלמדים על היות הצניעות ערך ולא רק זכות. הופעה חיצונית צנועה נובעת לא רק מהחשש להכשיל את הזולת או מהפגיעה ב"רגשות הציבור" אלא גם מהערך העצמי של הצניעות, הקשורה לערך הפרטיוּת. לגבי הלכות צניעות אחדות, חז"ל קבעו שאיסורן הוא גם בחדרי חדרים. כך גם ביחס לצניעות במשמעותה הרחבה (= קיום אורח חיים צנוע). מובא בחז"ל (מכות כד א):
"הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. עשות משפט – זה הדין. אהבת חסד – זה גמילות חסדים. והצנע לכת – זה הוצאת המת והכנסת כלה. והלוא דברים קל וחומר: ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא – אמרה תורה: 'והצנע לכת', דברים שדרכן לעשותן בצנעא – על אחת כמה וכמה".
פירוש: אפילו ביחס להוצאת המת ולהכנסת כלה, שהן מצוות בעלות אופי פומבי, נדרש האדם לקיימן ב"הצנע לכת", בלי להתבלט ובלי להתפרסם, על אחת כמה וכמה יתר מצוות התורה. התורה מתנגדת להחצנת העשייה האנושית, גם כאשר היא חיובית.
אם הפרטיות היא ערך, אין היתר לאדם לוותר עליה, למעט במקרה של צורך גדול. בהתנהגות שבשגרה אסור לאדם לחשוף את עצמו בפני רבים, למסור להם את פרטיו האישיים ולשתף אותם בחוויותיו האינטימיות.
ה. פרטיוּת מול חברתיוּת
שמא תאמר, הוויתור על ערך הפרטיות בפייסבוק מוצדק מפני ששכרו בצידו: רווח גדול בתחום החברתי, שגם הוא ערך: ערך החברתיוּת. אכן, בני נוער רבים מוכנים להקריב ערכים טובים וחשובים עבור ערך החברתיות. אבל הראי"ה קוק לימדנו (מידות הראיה, צניעות) שבגלל חשיבותה של הצניעות, נדחים מפניה "דברים שהיו טובים מצד עצמם", כמו תקשורת חברתית פתוחה בין המינים. הוי אומר: בהתנגשות בין הצניעות לחברתיות, גוברת הצניעות. אפשר לשער שגם הענף המקביל – "הצנע לכת" במשמעותו הרחבה – גובר על החברתיוּת.
לאמיתו של דבר, ביחס לפייסבוק איננו צריכים להזדקק לסוגיה החשובה של התנגשות בין ערכים, מפני שהחברתיוּת שרשת הפייסבוק מציעה היא חברתיוּת מדומה. הספורט של צבירת כמה שיותר חברים, וחברים של חברים, יוצר רשימה ארוכה של שמות חברים שמעניקה אשלייה של קשרים חברתיים אינטנסיביים, אבל אין מאחוריה כלום. יש הסבורים שזהו פיתרון אידיאלי עבור בני נוער שמתקשים ביצירת קשרים חברתיים רגילים. פייסבוק מאפשרת להם לחוש השתלבות בחברה של בני גילם. אולי. אבל, זוהי בועה שסופה להתפוצץ. יום אחד יגלה הנער שהוא בודד לחלוטין. רשימת מאות חבריו היא וירטואלית, ואין לה אחיזה במציאות.
החברתיות שמציעה פייסבוק היא שטחית ורדודה. מרבית התקשורת המילולית בנוייה ממשפטים סתמיים (= חסרי עומק) וקצרים (בני מילים בודדות. בממוצע 3-5 מילים). זה קיים במידה זו או אחרת במרבית דרכי התקשורת החברתית באינטרנט, אבל זה הולך ומתעצם ברשתות החברתיות.
בפרקי אבות נאמר: "קְנה לך חבר". המונח "קְנה" מלמד שדרושה השקעה על מנת לרכוש חברים, ולא די בפתיחת חשבון בפייסבוק, העלאת כמה תמונות אינטימיות והזמנת חברים נוספים לחשבון הפייסבוק.
סיכום: רשת הפייסבוק דוחפת לוותר על ערך הפרטיות לטובת חברתיות מזוייפת או מדומה. הנזק הוא כפול: פגיעה בפרטיוּת ופגיעה בחברתיוּת.
ו. "רחוב ללא מבוגרים"
על תופעה מענינת הצביעו כמה מחנכים שנחשפו לפייסבוק של תלמידיהם: תלמידים העלו תמונות שבה הם נראים במצבים לא צנועים עם חברותיהם (לא מדובר באי הקפדה על מידת חסידות אלא בזלזול מופגן בהלכות צניעות בסיסיות). והשאלה נשאלת: לרוב נוהגים בני נוער להסתיר התנהגות מעין זו, אף נער לא יצהיר בגלוי שהוא איננו שומר על קלה כבחמורה. אם כן, מדוע בני הנוער לא חששו להיחשף בצורה כזו, היכן נעלמה הבושה שלהם?
התשובה היא שרשת הפייסבוק ודומיה הן מעין "רחוב ללא מבוגרים" (תודה לרב אלי שיינפלד על המונח הקולע). בדרך כלל במקום שנמצאים מבוגרים, מקפידים בני הנוער על נורמות סבירות של התנהגות. באופן מודע ובלתי מודע הם נענים לציפיות הרוחניות והמוסריות של המבוגרים. גם אם נכנה את התגובה הזו "בושה" (הם מתביישים מהמבוגרים), אין לפסול אותה. הבושה היא אחד המנגנונים החשובים המסייעים לאדם להתגבר על יצריו. ללא בושה, עלול האדם להתדרדר מטה-מטה עד לתהומות של טומאה ועוון.
"אמר עולא: לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר: הובישו כי תועבה עשו, גם בוש לא יבושו" (שבת קיט ב).
הם עשו תועבה, אבל חמור מזה – הם לא התביישו. לכן לא היה מעצור להתדרדרותם. לעומת זאת, "כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו – מוחלים לו על כל עוונותיו" (ברכות יב ב). יש מי שמתבייש מריבונו של עולם ויש מי שמתבייש מעינם הפקוחה של המבוגרים. בהעדר בושה – אין מעצור, לא לפני הכישלון ולא לאחריו.
המרחב האינטרנטי בפייסבוק, שבו מבלים בני הנוער שעות רבות ביום, הוא כעין "רחוב ללא מבוגרים". פייסבוק מאפשרת להם להימלט מעינם הפקוחה של המבוגרים. הם חשים שם "בטוחים", לכן הם מרשים לעצמם להתחכך עם ה"גבולות" ואף לפרוץ אותם ללא בושה.
קיימים מרחבים חברתיים נוספים שהם רשות פרטית של בני הנוער. כגון: תנועות הנוער, שחברים בהן בני נוער בלבד והן מנוהלות על ידי בני נוער. אבל לתנועות הנוער יש מעלה גדולה מאוד: הן מציעות לבני הנוער חברתיוּת עשירה שהאפיק המרכזי שלה הוא אידיאליסטי. בתנועת נוער מחנכים לאידיאלים, מדברים אידיאלים ומגשימים אידיאלים. לעומת זאת, פייסבוק היא פלטפורמה לתקשורת חברתית בלבד, והיא משמשת עבור בני הנוער רבים כמפלט חברתי מהמבוגרים.
ז. מעוּרבוּת מבוגרים בפייסבוק של בני הנוער
לכן, יש הרבה מן ההיגיון בקריאת מחנכים אחדים להורים ולעמיתיהם המחנכים שלא להפקיר את השטח (= הפייסבוק) אלא לגלות נוכחות גם בפייסבוק. עצם נוכחות המבוגרים עשוייה להשפיע לברכה על איכות התקשורת של בני הנוער בפייסבוק, גם מבלי שיזדקקו המבוגרים לפיקוח צמוד ולהתערבות פעילה.
האין חשש שנוכחות המבוגרים בפייסבוק תיתן לו לגיטימציה? זוהי שאלה עקרונית שנשאלת מחדש בכל פעם שנפתח מוקד בילוי בעייתי המיועד לבני נוער: האם לפסול אותו, להחרים אותו ולהפקיר את השטח, או לגלות נוכחוּת למרות החשש שזה יעניק לו לגיטימציה כלשהי? התשובה תלוייה בהיקף התופעה ובחומרתה. ברור שהיה עדיף לוּ בני הנוער היו מדירים את רגלם מפייסבוק או מצמצמים את השימוש בה בצורה משמעותית, ומשקיעים במקום זאת את זמנם באפיקים יותר יצירתיים. אבל, מאחר שרבים-רבים מבני הנוער "שורצים" בפייסבוק, נכון להמליץ למבוגרים לגלות בה נוכחוּת על מנת להשפיע על האווירה השוררת בה.
ח. הטכנולוגיה – כלי או תוכן?
הערה לסיום. מקובל לומר שהטכנולוגיה היא בסך הכל כלי, מכשיר ניטראלי, שאופן השימוש בו קובע את ערכו. אם נשתמש בו בצורה חיובית – הוא חיובי, ואם נשתמש בו בצורה שלילית הוא שלילי. נדמה שקביעה זו איננה מוסכמת. יש הסבורים שהמדיה משפיעה במידה ניכרת על התוכן. לדוגמה, האינטרנט עיצב שפת התקשרוּת קצרה ודלה, ופייסבוק דוחפת לשחיקת הפרטיוּת ולרדידוּת חברתית. ימים יגידו מה יהיו עומק והיקף השפעתם על החברה האנושית. שאלה בסיסית יותר היא, האם הנטייה לגלובליזציה של החברה המערבית היא זו שיצרה את האינטרנט, או להיפך: האינטרנט יצר את "הכפר הגלובלי".
לכל הדעות, האינטרנט מאיץ תהליכים תרבותיים רחבים. לכן, אין להתייחס אליו ככלי בלבד אלא גם כ"תוכן" המשפיע על התרבות האנושית. מסקנה זו מחייבת אותנו שלא להיסחף אחרי כל חידוש טכנולוגי – למלא אותו בתוכן חיובי ולדהור אחריו – אלא לגלות זהירות. תחילה, עלינו לנתח מה עשוייה להיות השפעתו (ארוכת הטווח) על התרבות האנושית. לא תמיד יש לנו אפשרות לדחות חידושים טכנולוגיים או לחסום אותם, ואנו נאלצים להשתלב בהם, אבל הזהירות והמתינות יהיו אז נר לרגלנו.
