נתוני המחקרים שנערכו בשנים האחרונות על הרגלי הגלישה של בנינו ובנותינו, ילדים ובני נוער, מעוררים דאגה. היקף שעות הגלישה עולה בהתמדה, בעיקר בגלל השימוש הגובר באייפונים כבר מגיל צעיר. יש הטוענים כי אין בכך כל חדש וגם בעבר היו התמודדויות אחרות. הרב אלישע אבינר מצביע על שלושה הבדלים שיצרה רשת האינטרנט בין ההתמודדות בעבר לבין ההתמודדות בזמננו.נתוני המחקרים שנערכו בשנים האחרונות על הרגלי הגלישה של בנינו ובנותינו, ילדים ובני נוער, מעוררים דאגה. היקף שעות הגלישה עולה בהתמדה, בעיקר בגלל השימוש הגובר באייפונים כבר מגיל צעיר. בני הנוער מבלים שעות רבות ברשתות החברתיות ובאתרים שמציעים להם בידור זול ורדוד. הם צורכים בשקיקה את הסדרות הקלוקלות של ערוצי הטלוויזיה. הם פוגשים בהן פעם אחר פעם אורחות חיים חומרניים ומתירניים, התמכרות לקנאה תאוה וכבוד (המוציאות את האדם מן העולם – אבות ד כא). גם היקף הגלישה באתרים הלא-צנועים הוא גדול. דרכם, נחשף אחוז ניכר של בנים ובנות מהמגזר הדתי לתכנים לא-צנועים.
ניתן בהחלט לומר שילדינו חשופים לשני גורמי השפעה הנלחמים על נפשו: מהצד האחד – הבית, בית הספר, תנועת הנוער, בית הכנסת, המבקשים להנחיל לו מוסר וקדושה, ערכים ואידיאלים. ומהצד השני – סדרות, סרטים ואתרי הבידור באינטרנט, המרגילים אותו לחומרנות ולמתירנות, לאגואיזם ולרדיפת בצע וכבוד.
יש הסבורים בטעות שהנזק העיקרי בצריכת תרבות הבידור הוא ביטול הזמן, מפני שתרבות הבידור אינה מציעה תוכן עמוק אלא דשדוש בדברים של מה בכך, שטויות והבלים. לכן הם מקילים ראש בהשפעה המזיקה שלה על ילדים ובני נוער. אם הבעיה היחידה היא ביטול זמן אפשר להתנחם שהנזקים פעוטים. אבל זוהי טעות. טעות היא לחשוב שתרבות הבידור שילדינו צורכים היא ניטראלית. תרבות הבידור (סדרות, תכניות ריאליטי) איננה ניטראלית, היא מחנכת חינוך מעוות ומעצבת תפיסות עולם ושאיפות חיים. היא משקפת נורמות חיים שאין בהן נאמנות לערכים, ובמיוחד – אין בהן נאמנות כלשהי לערכי המשפחה. יש בהן רדיפת בצע, אלימות מילולית, החצנה רבה, כולל החצנת רגשות, אובססיה לחשיפה אישית (כולל חשיפת הגוף) ותחרותיות חולנית. בקיצור: היא מחנכת לערכים ההפוכים במאה ושמונים מעלות לערכי המוסר היהודי. הסדרות ותכניות הריאליטי שבני נוער רבים צופים בהן מפגישות אותם עם נורמות חיים שרחוקות כמרחק מזרח ממערב ממושגים של קדושה והצנע לכת, ערכיות ואידיאליזם. גם סרטים שאינם כוללים תכנים פורנוגרפיים ואלימים נוטעים בלב הנוער השקפת עולם מעוותת על החיים ועל יעדי החיים. רבים מבני הנוער ניזונים במקביל משני מקורות מידע וחינוך שמתחרים ביניהם על עיצוב אישיותם. הם ניזונים ממסרים חינוכיים חיוביים שהם מקבלים בבית, בביה"ס, בבית הכנסת ובתנועת הנוער, והם ניזונים ממסרים שליליים שהם מקבלים מכל תרבות הבידור הזולה שזורמת דרך ערוצי התקשורת.
יש הטוענים: אין חדש תחת השמש. גם לפני דור, הבית ומוסדות החינוך התחרו עם תרבות הבידור על נפש הילדים, וגם אז התריעו המחנכים מפני השפעתם השלילית של סרטי הקולנוע. אכן, תחרות זו איננה חדשה, אבל היא עלתה מדרגה. מה שהשתנה זה בעיקר האמצעים העומדים לרשות תרבות הבידור, המאפשרים לה להשיג את בני הנוער ולהגיע אליהם בכל מקום, בביתם ומחוץ לביתם, ואפילו בלכתם בדרך, בכל שעות היממה, בשכבם ובקומם. האמצעי שחולל את המהפֵּכה הזו זה האינטרנט, שטשטש את הגבולות שהפרידו בין הבית למקומות הבילוי. בעבר התקיימה הפרדת רשויות ברורה: הרחוב היה פרוץ, לעומתו הבית היה מרחב מוגן. הבידור, על מסריו הזולים והשליליים, היה ממוקם מחוץ לבית. עתה, אין משמעות למקום, אין מרחב סטרילי. האייפון, המלווה את הנער/ה בכל שעות היממה, בביתו ובלכתו בדרך, מגיש לו בחינם בכל רגע נתון את הגרוע שבתרבות הבידור. האינטימיות של הבית התערערה לחלוטין על ידי האינטרנט. האינטרנט רודף כמו רוח רפאים אחרי בני הנוער וחודר לתוך כל המרחבים, אפילו הפרטיים ביותר. זהו ההבדל הראשון.
ההבדל השני קשור לכמות. בעבר, החשיפה לתכנים הקלוקלים של תרבות הבידור היתה מוגבלת בזמן. לפני המצאת הטלוויזיה, ניתן היה לצפות בסרטים אך ורק בבית הקולנוע. ביקור בקולנוע היה אירוע חגיגי ולא יומיומי. הטלוויזיה הנגישה את תרבות הבידור לכל בית. אבל זה עדיין היה מוגבל (שעות שידור בטלוויזיה), וכל מי שחס על נפשו לא החזיק בביתו טלוויזיה. הווידיאו בישר את השינוי, הוא ביטל את התלות בגורמים חיצוניים (קולנוע או טלוויזיה). אבל, עדיין היו קיימות מגבלות, מפני שהצפייה בסרטי ווידיאו דרשה השקעה כלשהי (רכישת קלטות ווידיאו או השאלתן מספריית קלטות). זה איפשר פיקוח צמוד של ההורים ווִיסוּת שעות הצפייה בווידיאו. עם כניסת עידן האינטרנט, הפכה תרבות הבידור לזמינה לבני הנוער ללא כל הגבלת זמן וכמות. בני הנוער נענים לאתגר וצורכים כמויות בלתי מוגבלות של תרבות בידור זולה וירודה. הם צורכים וצורכים.
ההבדל השלישי נוגע לסף הרגישות לאיכות המדיה. חשיפת בני הנוער לזרם האדיר של תרבות הבידור השוטף ללא הפסקה וללא הבחנה, שחק אצלם את הרגישות לאיכות המדיה. סרטים ותוכניות שבעבר הקרוב נפסלו על הסף, נכנסים היום בדלת הכניסה הראשית, ללא עוררין. הצפייה בסרטים קלוקלים נעשתה כהיתר ("עבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר"). קיים סחף שלילי בהגדרת מה פסול לצפייה, והנורמות הולכות ויורדות.
הוי אומר, גברה השפעת תרבות הבידור על עיצוב עולמם הרוחני של בנינו ובנותינו בגלל שהאינטרנט חיסל את המרחבים המוגנים, הגביר את כמות הצריכה לתכני תרבות זו, הרגיל ו"הכשיר" את הצפייה בסרטים קלוקלים.
(על המענה החינוכי, ראה כאן).
